שירת דאחקה (צחוק בערבית) היא פיצוציה ספרותית מקומית, נשנושירי שמרגיע קריז לעונג פואטי; זו שירה טקסטטית (אקסטזי וטקסט) ננופואטית וטרנדית. היא מעוצבת באופנים הומוריסטיים כבדיחה, כחידוד וכפואנטה. המקור להגדרה הפואטית הוא השימוש של המילה דאחקה כעגה בשפת היום יום המתייחסת להלצה עממית ואוראלית. למרות שהוראת המילה דאחקה היא לרוב בהקשר של הומור תוקפני, שיר הדאחקה כולל פונקציות הומוריסטיות נוספות, למשל, מיניות, אסתטיות ועוד.
בפפירוס מצרי מהמאה השלישית לפני הספירה מצוי אחד מסיפורי הבריאה המרשימים ביותר: "כשאלוהים צחק, שבעה אלים נולדו לשלוט בעולם… כשהוא התפרץ בצחוק היה אור… כשהוא התפרץ בצחוק בפעם השנייה נבראו המים; בהתפרצות השביעית של צחוקו נבראה הנשמה." (סנדרס [Sanders] 1995).
יציאתו לאור של להבעיר את האש במים, ספר ביכוריה של נעם פרתום, הוא רגע משמעותי בשירה העכשווית. זהו ספר פוסטמודרניסטי המבטא ערכים והיבטים מרכזיים של רוח התקופה. זהו ספר השירה הפופואטי, הקרנבלי והמטריאליסטי ביותר שידעה שירתנו.
דרכים לקידום מעמד השירה בישראל – פרולוג לחוק שירה. השירה הישראלית על מפעליה השונים זקוקה בדחיפות להסדרה משפטית, לביטחונות ערכיים וכלכליים, לשדרוג תדמיתי ולאישור מחדש כמדיום ערכי משמעותי עבור החברה הישראלית. על מנת להשיג מטרות אלו אני מציע לפעול בשלושה מישורים: התקציבי, המוסדי והתוכני.
מגמה פואטית היסטורית מוכרת מספרויות העולם היא התקרבותו של השירי ליומיומי. המאפיין המרכזי של מגמה זאת הוא מזעור, תנועה למטה, לעבר הקטן והמינורי. המזעור כולל מימד תוכני, למשל המעבר משירה המתמקדת באלים ובמשפחות אצולה לזו העוסקת בסוגיות קיומיות ופרקטיות ובאדם הפשוט, ומימד צורני, למשל המעבר מלשון גבוהה ללשון נמוכה, ומרצינות להיתול.
תינוקת, ספר שיריה השישי של גילי חיימוביץ', שונה מקודמיו בהיותו קונספטואלי: הוא ממוקד בנושא מרכזי – מערכת היחסים בין אם לבנותיה. דומיננטה של מערכת היחסים בין הורה לילד היא ביטוי של רוח התקופה. אמנם, משוררים הורים (וסבים) כותבים שירים על אודות ילדיהם מאז ראשית השירה הישראלית (לדוגמה, "שיר משמר" לאלתרמן), אלא ששיאו של התהליך הוא ב–15 השנים האחרונות.
לפני תשע שנים ציינו בגרנדה, עיר הולדתו של המשורר פדריקו גרסיה לורקה, מאה שנים להולדתו. כל ילד שנולד באותה שנה קיבל ספר שירה כמתנה מהעירייה וביום הולדתו של לורקה (5.6.1898) עבר מטוס מעל שמי גרנדה ופיזר בבליץ פואטי דפי שיר של לורקה מעל העיר.
קריאה ננו-פואטית בשירת דוד אבידן.
שירת דוד אבידן היתה הראשונה להציע עיבוד ושיכלול אסטרטגיות זיעור בשירה העברית המודרנית. בירור מושגים חדשים ומקוריים אלו באמצעות המונחים ננו-פואטיקה ויציאת הטקסט מהספר יסייע לאפיין היבטים מהפכניים בפריצת הדרך של שירת אבידן בשיח הספרותי העכשווי ואת השפעת שירת אבידן על השירה הנכתבת בשני העשורים האחרונים בישראל.
