הלומת אור

הצנצנת

סְפוּנִים בְּצִנְצֶנֶת הַמִּטָּה
סוֹגְרִים מִכְסֵה שְׂמִיכָה
עַל דַּאֲגוֹת הַיּוֹם, הָרִיב
שֶׁהָיָה, הָאֲהוּבִים הַיְשָׁנִים
הָרוֹדְפִים. כִּמְעַט יְשֵׁנִים, מִסְתַּנֶּנֶת
מַחֲשָׁבָה מְנַסָּה לְהִזָּכֵר הַאִם נָעַלְנוּ
אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה, אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכֵּן
עֵינֶיךָ נֶעֱצָמוֹת. אֲנִי מִתְעַגֶּלֶת
לְצוּרַת הַדְּפָנוֹת רוֹכֶנֶת לְשׁוּלֵי
גּוּפְךָ, מְשַׁלֶּבֶת רֶגֶל שֶׁלִּי בְּשֶׁלְּךָ
הַצִּנְצֶנֶת מְאַחְסֶנֶת אוֹתָנוּ
מְשֻׁמָּרִים, לְעוֹד לַיְלָה

מינרל

מֵי תְּהוֹם מְתוּקִים חִלְחֲלוּ
הֵמֵסּוּ מְלָחִים
צָרְבוּ כִּיבִים בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה
סְדָקִים פְּעוּרִים יְשָׁרִים חוֹתְכִים
בַּחַרְסִית הַקָּשָׁה, הַיְבֵשָׁה
הוֹלְכִים וּמִתְקַעֲרִים
עַד קְרִיסָה

בְּלֹעַ הַבּוֹלְעָן אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים
אַתָּה מְסַפֵּר, בַּחֹרֶף אַתָּה אוֹהֵב
אֶת יָם הַמֶּלַח הַרְבֵּה יוֹתֵר
מַעֲבִיר לִי בַּקְבּוּק
מֵי עֵין גֶּדִי לִשְׁתּוֹת, מַנִּיחַ יָד
אֲנִי מִתְרַכֶּכֶת
אֵיךְ אֶפְשָׁר אַחֶרֶת
אַחֲרֵי כָּל הַמֶּלַח הַזֶּה

חוף מצוקי דרגות

לְבַדֵּנוּ, שְׁנֵי מְצוֹפִים מְלֻפָּפִים
מִסְתּוֹבְבִים בְּפִּירוּאֶט מְגֻשָּׁם
עַל הַזְּרוֹעוֹת הַחֲשׂוּפוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ
מִתְגַּבְּשִׁים קַשְׂקַשֵּׂי מֶלַח
אִם נִקְפָּא עַכְשָׁו
לֹא אִכְפַּת לִי

רות אשור ( 1989 ) היא משוררת כלואה בגוף של עורכת דין. שיריה פורסמו בכתבי העת ״מעין״, ״הליקון״ ו״ננופואטיקה״. מתגוררת בירושלים ועובדת בשירות הציבורי. ״הלומת
אור״ הוא ספר שיריה הראשון.

ראיון עם רות אשור על "הלומת אור", מאקו, 21.3.19