מבצע!

ננופואטיקה 27 – שירה רוחנית

מחברים שונים
28

עזרא לוי
מונותאיזמים

רָאִיתִי בֵּית כְּנֶסֶת
שֶׁהָפַךְ לִכְנֵסִיָּה
שֶׁהָפְכָה לְמִסְגָּד
וּבְכֻלָּם אֱלֹהִים
אֶחָד.

מיכאל אֶנְדֶה
שוק הפשפשים של החלומות
הָיִיתִי הַיּוֹם בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים שֶׁל הַחֲלוֹמוֹת
בִּקְצֵה הָעוֹלָם, יֵשׁ שָׁם מִכָּל הַבָּא לַיָּד
גָּנוּב, זָרוּק וְשָׁבוּר
דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת יָד שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית.
שְׁטִיחִים מְעוֹפְפִים מְחֹרְרֵי עָשׁ,
הִלּוֹת עֲקֻמּוֹת, כּוֹכָב וּזְנַב חֲזִיר,
טִירוֹת עֲנָנִים לְלֹא מַפְתֵּחַ, אֲכוּלוֹת חֲלוּדָה,
וּבֻבּוֹת, שֶׁאָהֲבוּ פַּעַם, כָּעֵת לְלֹא רֹאשׁ…

וּמִתַּחַת לְכָל הַשָּׁלָל הַזֶּה פִּתְאֹם
רָאִיתִי גַּם אֶת חֲלוֹמֵנוּ הָאָהוּב וְהַיָּפֶה.
זְהָבוֹ כָּהָה, הוּא הָיָה שָׁבוּר, אֲבָל
הוּא עֲדַיִן — וְתָמִיד הָיָה יָפֶה.
הָיִיתִי שָׂמֵחַ לְהָבִיא לָךְ אוֹתוֹ חֲזָרָה
וְשָׁאַלְתִּי אֶת הַבָּחוּר הַחִוֵּר לְגַבָּיו
הוּא חִיֵּךְ אֵלַי חִיּוּךְ לְלֹא שִׁנַּיִם, הִשְׁתַּעֵל,
וְנָקַב מְחִיר לְלֹא בּוּשָׁה.

הוּא הָיָה עֲדַיִן שָׁוֶה זֹאת — לַמְרוֹת זֹאת הִתְמַקַּחְתִּי.
הָאִישׁ שָׁתַק, אַךְ לֹא הִתְפַּשֵּׁר.
לָכֵן לֹא יָכֹלְתִּי לִקְנוֹת אֶת הַחֲלוֹם שׁוּב.
שְׁלוֹמִי לֹא טוֹב. כְּבָר אֵינִי כָּזֶה עָשִׁיר.
אַךְ דָּבָר אֶחָד רָצִיתִי לָדַעַת, כְּשֶׁלְּבַסּוֹף
בְּיָדַיִם רֵיקוֹת שַׁבְתִּי עַל עִקְבוֹתַי:
הַאִם הוּא נִתַּן בְּמַתָּנָה-נִגְנַב-נִזְרַק?
יָפָתִי, הַגִּידִי — אֵיךְ הִגִּיעַ הַחֲלוֹם לְשָׁם?

מגרמנית: תמיר דיין
עריכת תרגום: מאיה ויינברג

מיכאל אֶנְדֶה: (1929-1995) סופר פנטזיה וספרי ילדים גרמני
(מחבר הסיפור שאינו נגמר).

פתח דבר
גיליון ננופואטיקה 27 מוקדש לשירה רוחנית. רוחני הוא מושג גמיש. גישת האיחוד המיסטי היא טוטלית ורואה בַּכּוֹל רוחני, אולם גישות אחרות מזהות את הרוחני עם אובייקטים ספּציפיים, לדוגמה: דת, תרבות, מצבי תודעה אלטרנטיביים, סוגי תרפיה ועוד. כלומר, מכאן קיים מגוון הגדרות לשירה רוחנית הנובעות מתפיסות עולם שונות.
אמנם אני מבקש לראות את החיים דרך הפריזמה של האיחוד המיסטי אלא שבבואי ליצור גיליון קוהרנטי של שירה רוחנית הגבלתי את הספקטרום הרוחני לדומיננטיוּת של המוטיב בשיר (שלרוב מתבטא בשדה סמנטי מובהק) ולצורה (למשל: הייקו, תפילה ועוד) .לכן הגיליון ממוקד במה שמקובל לראותו כרוחני — שירה המתארת אלוהות, פרקטיקות רליגיוזיות, אזוטריקה, חזיונות, אקסטזה, עולמות אחרים והתמודדויות אפיפניות עם מצבי קצה כגון לידה, חולי ומוות.
התוצאה היא אסוּפּת שירה רוחנית ייחודית, שלמיטב ידיעתי טרם נערכה כמותה בעברית: אוניברסלית ומקומית, קולקטיבית ואישית, מסורתית ומקורית, קלאסית ופופולרית. אקלקטיוּת זו משקפת את היחס הניו-אייג'י לרוחני הקיים ברוח התקופה. השלטון הריכוזי הדתי התערער ובמקומו נוצרו קהילות רוחניות היברידיות המשלבות ידע ישן וחדש. במקביל, אינדיבידואלים רבים אימצו לעצמם גישה רוחנית בהתאמה אישית. זהו ביטוי למהפכה עממית אנטי ממסדית שמטרתה חיפוש אחר דרכים רוחניות ומורים רלוונטיים, אשר בשוליה מתפתח סופרמרקט רוחני זול שבו הכול הולך. התהליכים הללו מומחשים באופן הומוריסטי ופרודי בסצנת השוק הקרנבלית בקומדיה בריאן כוכב עליון (1979) של חבורת מונטי פייתון, שבּהּ כל נביא בירושלים העתיקה מוכר את מרכּוּלתו הרוחנית למרבה במחיר.
כלומר, זו לא הפעם הראשונה שמתחוללת מהפכה ניו-אייג'ית במרחב שלנו. חוקרים טוענים שלפני כ-2000 שנים ארץ ישראל הייתה מרחב וזמן ניו-אייג'ים משמעותיים. המפגש בין כִּתות יהודיות לפגניזם הביא, בין השאר, ליצירת הנצרות והשפיע באופן דרמטי על היהדות. כאמור, בימינו ישראל היא שוב צומת של תסיסה רוחנית יהודית ואוניברסלית. מבשריה היהודיים האירופיים חוללו דיאלקטיקות ניו-אייג'יות בין ניהיליזם מיסטי אותנטי לשרלטנות כבר לפני כ-300 שנים, למשל, הפרנקיסטים והברסלבים. הם הכינו את התודעה היהודית-ישראלית להיות מושפעת מדתות הודו, סין ויפן, מתורות אזוטריות ומהתרבות הפופולרית (למשל, להקת החיפושיות).
הד להתפתחות הניו-אייג'יזם היהודי וממילא להגדרה הרחבה של הרוחני נמצא בשירה העברית המודרנית. לדוגמה, דיאלוגים עם פגניזם (שאול טשרניחובסקי, הכנענים), נצרות (פנחס שדה), זֶן (מרדכי גלדמן, ישראל אלירז), סוּפִיוּת (בני שבילי), פסיכדליה (דוד אבידן, יונה וולך, חדוה הרכבי, גבריאלה אלישע), אסטרולוגיה (מואיז בן הראש, אמירה הס), תורות אחדות קוסמיות ואזוטריות (רנה שני, רחל חלפי, אגי משעול, אדמיאל קוסמן) ועוד. כלומר, השיח הרוחני בשירה שוקק רעננות, מנוסח מחדש בהתאמה לרוח הזמן ומשקף ריבוי, פלורליזם, אקספרמנטליוּת, אי-ודאות וחיפוש.
לכן אין זה מפתיע שהקול הקורא לגיליון הֵניב בשבועיים יבול רב של כ-1,000 טקסטים מאת כ-160 יוצרים, שמהם נבחרו 44 יוצרים— 43 יצירות שירה וטקסט ממוארי אחד העוסק במות המשורר רבינדרנת טאגור (אלכס ארונסון). רוב השיח הרוחני כאן הוא יהודי, אולם הוא משופע במוטיבים אוניברסליים. לדוגמה, איחוד מיסטי ארוטי (חיה אסתר, לורן מילק והח"מ); התגלות (רות אשור, נועה שקרג'י); סינתזה בין מיסטיקות (עזרא לוי); רוחניות ביומיום (מיה טבת דיין); חוויה לשונית וספרותית (סיגלית בנאי, נמרוד ברקו); חניכה (דיתי רונן); יוגה (כרמית רוזן); בודהיזם (גֶ'נג גְ'וֵוה, דֶה יִינג, רוני סומק); טבע (צוריאל אסף, סיון הר שפי, חוה פנחס-כהן, יחזקאל רחמים, יפה שלומוביץ); קסם (איל גרוּס); משחקי תודעה (זלי גורביץ, ישי דותן); חלימה (מיכאל אֶנְדֶה, גלעד יעקובסון); מחאה (יפעת שטיינמץ הרסט, אבישי חורי, אלעד נבו, יונדב פרידמן, ערן צֵלְגּוֹב, גיא שקד); לידה (יונתן קוּנדה); חולי ומוות — המהווים את האשכול הגדול ביותר של טקסטים (זהר איתן, ארונסון, צור גואטה, אשר גל, ישראל ורמן, ד. ה. לורנס, עדי עסיס, דפנה פלדמן, נדיה עדינה רוז). הרוב המכריע של היצירות הן מקוריות למעט חמישה תרגומים מאנגלית (ארונסון, לורנס), סינית (גְ'וֵוה, יִינג) וגרמנית (אֶנְדֶה).
כאמור, הרוחני איננו רק תוכן, נושא, תימה, אלא אף צורה. הצורה הרוחנית מתבטאת באמצעות עיצוב מסורתי לצד מודרני. הדוגמה המסורתית הרוֹוחת כאן היא הייקו (הר שפי, שקד). דוגמאות לעיצוב רוחני מודרני הן שירה בפרוזה, שהנָהּ אקסטטית, מסתורית וטרנסית, העולה ממעמקי הלא-מודע או מחיזיון מעורפל ואניגמטי (למשל: אסתר, אשור, ברקו, שקרג'י) ופואמות המבטאות את הכמיהה לשחרור רוחני באמצעות רחבות (למשל: ברקו, טבת דיין, יעקובסון, לורנס, רונן).
ננופואטיקה 27 מסב מבט מדידטיבי אל הפנים, אל הרווח שבין השורות, כמו אל הפסקת הנשימה שבין שאיפה לנשיפה. באופן הזה הוא מבקש לשהות בהווה המתמשך של שירת הזמן.

באהבה,
גלעד מאירי

מספר עמודים: 104
מחיר הספר: 28
שנת הוצאה: 2021