₪40.00 ₪28.00
עודד מנדה לוי
מתוך: בקפה כלשהו פה בסביבה
[60×60]
[1]
משורר צעיר הגיע לפגישת עבודה עם עורכת שירה בקפה כלשהו פה בסביבה. לפני שהתיישב, הוא פינה מן השולחן צלחות וספלים, שתי כוסות מים (אחת מהן מוכתמת בשפה אדומה), כפיות קטנות, מפיות משומשות, עלעלי בייבי עזובים, ושאריות כריכי סביח טבעוני (לא ראיתי פירורי חלמון) של זוג שישב שם קודם. הוא סידר הכול בשני מגדלים עם צריח, והניח אותם על השולחן שלי.
(60 מילים)
[5]
משורר צעיר, שפרסם כבר פה ושם, ישב מול עורכת שירה בקפה כלשהו פה בסביבה. יחד הוציאו מחשבים ניידים והניחו אותם, גב אל גב. כשהקלידו במרץ, שתקו ולא החליפו ביניהם מילה. קול נקישות המקלדת נשמע בחלל הקפה. מדי פעם סובבה את המחשב לכיוונו והצביעה על המסך. כשהלך אמרתי לה: "לא אמרתם דבר כל הפגישה". "השירים מדברים בעד עצמם", אמרה. צחקתי בקול.
(60 מילים)
נגה אלבלך
כַּלְבָּם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג שֵׁיְנְפֵלְד עָשָׂה הַכֹּל כְּמוֹתָם. בְּיוֹם כִּפּוּר צָם, בְּסֻכּוֹת יָשַׁב עִמָּם בַּסֻּכָּה, בְּפֶסַח בִּעֵר חָמֵץ. עַל כֵּן אֵין זֶה מַפְתִּיעַ שֶׁבְּיוֹם קְבוּרָתוֹ שֶׁל מַר שֵׁיְנְפֵלְד, עָמַד שְׁמוּט רֹאשׁ לְיַד הָאַלְמָנָה הַקְּשִׁישָׁה וְאָמַר קַדִּישׁ.
מתוך ההקדמה
בזיקה שבין העין והלשון מתייחד אפוא גיליון זה של ננופואטיקה: פרוזה ׀ התבוננות. שהפרוזה, כָּעין, גם היא כלי מבע ומבט. ובעצם מעשה ההתבוננות — על שימת הלב, ההשתקעות וההעמקה הכרוכים בו — יש משום מוטיבציה סיפורית וטכניקה ספרותית שהפרוזה — אם הוגה ואם מספרת — אמונה עליהן.
העין המתבוננת במושאיה מתוך תנועת גלגלהּ מתווה דפוסים וצרה צורות; חוקרת את החוץ ונמשכת אל הפנים, נעה מטה מעלה, אנה ואנה, מקיפה מכלול ולוכדת פרטים רבים, או מתמקדת בדבר אחד ויחיד, הופכת והופכת בו; תנועתה עורכת השוואות, מגלה את המשותף והמנוגד, עומדת על חזרות ושינויים, ואת החסר משלימה בדמיון. אמרנו, ספרות.
מושאי ההתבוננויות של היצירות שהתכנסו בגיליון זה הם רבים ושונים: פצע פעור של פגר עוף, דמותו הנדה מקצה חבל של עלם שאיבד עצמו לדעת, עלי חורף נושרים, צל זקנה פושט בפנים מביטות במראה, עץ תות משגשג, משוררים בונים מגדלים באוויר אגב לגימת קפה, טירוף דעת האורב בסוד יופיו של ציור, התיישנותו המרהיבה של חומר, פחדים מיתולוגיים האצורים בחלומות אנוש, צערו האילם של ילד חפוי ראש, רעב תוסס בקיבותיהם של מחוסרי בית, טינה שצולקה באיבר גדום, לילה יורד, עוטף ומחשיך. אלה ואחרים מגלים יפה את איכותה של הפרוזה כאמנות התבוננות, משוכללת ורבגונית כעין אנוש.
יהונתן דיין
מספר עמודים: 150
שנת הוצאה: 2020
עלות משלוח:
איסוף עצמי מירושלים/חיפה: ללא עלות
שליח עד הבית: 25 ₪
איסוף מנקודת חלוקה: 17 ₪