לוטשת אין

*

אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי מַלְאָכִים שָׁרִים

אֲבָל כְּשֶׁקּוֹשְׁרִים לִי אֶת הָעֵינַיִם אֲנִי יוֹדַעַת

אִם דָּחֲפוּ לִי לַפֶּה תּוּת אוֹ דֻּבְדְּבָן

לוטשת אין הוא ספר שיריה הרביעי של המשוררת והחוקרת אורית מיטל. שירתה של אורית מיטל שייכת לשושלת האימהות הגדולה של השירה העברית, שושלת הנמשכת מ"לתמונת אימי" של לאה גולדברג ועד הבלדות של אפרת מישורי והלאה מהן. זוהי שירה וידויית עזה הנכתבת על ידי אישה ומתוך הנוכחות הנשית הסובבת אותה, הנדמית לא פעם, אימתנית ומאיימת יותר מזו הגברית. שיריה של אורית מיטל נכתבים מתוך ואל אימהות ממשיות וספרותיות, אחיות על הדשא ובמטבח, ילדות קיימות ונעדרות. זו גם הסיבה לעוצמה הרבה הפורצת מהשירים האלה בהן הדוברת היא מי שנמנע ממנה הדיבור בעבר, אולם עתה שבה אל השירה לגבות חובות ולשיר במלוא הגרון. השיר הבודד נושא בתוכו את השושלת כולה, לעיתים בגלוי ולעיתים באופן חבוי, משחרר את גרונן של רבות שנותרו שותקות, ומבקש להדריך ואולי אף למנוע סבל וכאב מרבות אחרות. לכן, יש ערך מיוחד להומור ולצחוק בשירי הספר לוטשת אין צחוק שיפה לבריאות באמת.

ד"ר אורית מיטל היא מנהלת בית עגנון בירושלים, מרצה לספרות עברית, שימשה בעבר כראש מסלול הכתיבה לתואר ראשון בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב; מנחת סדנאות כתיבה. לוטשת אין הוא ספרה הרביעי.

ראיון עם אורית מיטל על ספרה בתוכנית "מה שכרוך"