הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת

הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת / גלעד מאירי
שירים

מדיטציה

קוֹל פְּנִימִי אוֹמֵר
עַמוֹד מֹחַ

רוח אַפֶּךָ

בִּזְמַן שֶׁרוֹפְאִים אִבְחֲנוּ
אֶת כְּאֵבֵי הַחֻלְיוֹת כְּהִסְתַּיְּדוּת,
חֵלֶק מִתַּהֲלִיךְ הִתְאַיְּדוּת
גֵּרִיאַטְרִי, בִּזְמַן שֶׁהָיִיתָ
מֻפְקָר בְּשֶׁטַח מִשְׂרָדִי 64 שָׁנִים,
אָחוּז בִּשְׁבִי אֲחוּזֵי הַנָּכוּת וְהִלַּנְתָּ
עַל הַכִּפְכּוּף הַקַּפְקָאִי שֶׁל מִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן,
בִּזְמַן שֶׁרוֹפֵא בַּמִּיּוּן אָמַר יֵשׁ מִמְצָא
אַךְ לֹא אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, רָאִיתִי בְּגוּפְךָ
אֶת שׁוּרוֹתָיו שֶׁל אֲבִידָן, שִׁירָה הִיא מִמְצָע
וְיוֹתֵר מִמְצָע מֵאֲשֶׁר שִׁירָה, אַבָּא

בִּזְמַן שֶׁדַּעְתֵּנוּ הֻסְּחָה
גַּנָּן גִּדֵּל גִּדּוּל
חֲשׂוּךְ מַרְפֵּא וּפִתְאֹם לֹא נוֹתַר לְךָ
זְמַן לְהַתְחִיל טִפּוּל,
לְהִקָּשֵׁר לְקִשּׁוּרִיּוֹת,
לְהִתְיַדֵּד עִם קַרְצִיַּת הַקַּרְצִינוֹמָה.
הִיא מָצְצָה אֶת חַמְצָנֶיךָ
צִ'יק־צַ'ק בִּשְׁבוּעַיִם וָחֵצִי,
חָצְצָה אֶת עַצְמְךָ
מְחִצּוֹת מְחִצּוֹת
עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר מָקוֹם בָּרֵאוֹת.

הִתְיַחַסְתָּ לַאֲוִיר צָלוּל
כְּאֶל מַעֲדָן שֶׁבָּא לְפִיו שֶׁל אָצָן.
אֲנִי זוֹכֵר כֵּיצַד בְּטִיּוּל
בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם לָגַמְתָּ כְּמוֹ יֵינָן
מְלוֹא הַסִּמְפּוֹנוֹת מוֹלֶקוּלוֹת רוּחַ
וְקָרָאתָ סְפּוֹנְטָנִית "אֵיזֶה אֲוִיר נָקִי",
כְּאִלּוּ גִּלִּיתָ אוֹצָר נִסְתָּר בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ.
פָּתַחְתָּ תֵּבַת גַּעְגּוּעַ לַאֲוִיר לֹא נָגוּעַ
וּמִלֵּאנוּ אֶת הַתַּרְמִילִים
שַׂקִּיקִים צָחִים רֵיקִים.

הֶעְדַּפְתָּ הַפְלָגָה בִּדְרִיפּ
מוֹרְפְיוּם פֵּלִיאָטִיבִי
בִּמְקוֹם הַנְשָׁמָה מְלָאכוּתִית,
שָׁמַרְתָּ עַל כָּל נְשִׁימָה עַד
הַסּוֹף שֶׁתִּהְיֶה שֶׁלְּךָ בִּלְבַד,
אִינְטִימִית.

הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת הוא ספר שיריו השביעי של גלעד מאירי. זהו ספר המשקף התפתחות והשתחררות של הפואטיקה של מאירי מהשיר הקצר והגבישי, ובעיקר, מהחיפוש אחרי האידיאה של השיר והחלפתו בהליכה אל עבר השיר הפראי, האקספרמנטלי, הנושם, והמשוחרר. שירי הספר קצרים במפתיע וארוכים במפתיע, משתטים במפתיע, ונזכרים במפתיע. הם נעים על ציר רחב של נושאים וסגנונות, ומעבדים חוויות עתיקות, מן הילדות, בית הספר היסודי, השירות הצבאי, לצד דיברור של חוויות טריות מאוד: מות האב, מגפת הקורונה, המצב הישראלי, וכנהוג בשירת מאירי, כל אלו מלווים במחשבה עמוקה על כתיבה בכלל ועל השירה העברית בפרט.
הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת הוא ספר מחויך, אירוני, חכם, מתבונן ונוגע בלב. מבעד לשירים עולה ועומדת דמותו של דובר קומי טראגי, דובר שמשתחרר מתקוות גדולות לטובת התבוננות משלימה, שמחה, ומקבלת של המציאות. אם השירה על פי רוב היא התמתחות והתמלאות באוויר, הספר שלפניכם הוא ספר נושף, נינוח, רענן, שלו וצוחק. זהו ספר מעורר קנאה בחופש, בקבלת העצמי שבו, במוזר, בפרוע, וביכולת לחבר בין כל הקצוות הללו, לשונית ורוחנית.
ד"ר גלעד מאירי (1965, י-ם), פרסם 19 ספרים, מהם שבעה ספרי שירה ושש אנתולוגיות שירה העוסקות בכדורגל (שתי אסופות), בספורט, בבית ספר, בתפילה ובמחאה חברתית (בשתיים האחרונות כעורך שותף); ספר שירי ילדים: שובבים שווים, ספר האלפבית החברתי; המשרד לסיפורי הציבור (סיפורים קצרים); פופואטיקה, ספר מסות ומאמרים; תרגום של מבחר שירים מאת המשורר האנגלי גאווין יוּאַרְט. מנהל שותף עם נועה שקרג'י של מקום לשירה וביה"ס לאמנויות המילה.
עורכת הספר: נועה שקרג'י

עיתונות

ראיון עם המשורר ב"כלכליסט" מאת שירי בן ארי. 

ראיון בתוכנית הרדיו הספרותית, "מה שכרוך"

רוני סומק על הספר