בהשתתפות: שמעון בוזגלו, חגית בת-אליעזר, פרופ. רפי וייכרט, ליאור שטרנברג
מוזיקה: הצ'לנית, ד"ר אלה טובי | הקראת שירים: ד"ר יובל פז | הנחיית האירוע: ד"ר יעקב טובי
5.3 | 19:30 | "מקום לשירה", חיפה | כניסה חופשית בהרשמה מראש > לחצו כאן
להישאר ער זה כמעט כמו למות הוא ספר שיריו השלישי של דוד טובי. בקובץ זה נחשפת ליבת שירתו הפועמת: מבט חודר וצלול אל שוליה המוחלשים, הנטושים, של החברה, ובצידו תיאור ריאליסטי, נטול אשליות, של החוויה האנושית בעידן הפוסט מודרני הנשלטת בידי בדידות, ניכור ואובדן תקווה.
במפגש יתכנסו ארבעה חוקרי שירה ומשוררים לשיחה על עולמו הפואטי הייחודי של דוד טובי. דרך קריאה, עיון ודיון יוארו היבטיה המרתקים של שירתו, ובראשם יכולתו לטוות סיפור על עולמות רחוקים בשפה פוסט מודרנית חדה ומרגשת.
באחד מן הימים, בראשית שנות ה-90, ישב דוד טובי בבית מרזח חיפאי, שבו נהג לשבת ושם גם יצר כמה משיריו. ממקום מושבו הבחין בנתן זך. טובי ניגש ומסר לו שיר פרי עטו וזך התרשם ממנו עמוקות. בין השניים נוצרה חברות וזך שנחשף לשירים נוספים של טובי, ביקש להוציאם לאור. ואכן, ב-1995 יצא לאור קובץ הנה ובו 13 שירים. שירים אלו היו היחידים שדוד טובי פרסם במהלך חייו (2009-1936). הן חשפו בפני הקוראים את קיומו של משורר שכתב שירה נדירה באיכותה בשפה האנגלית. במהלך העשור האחרון החל מפעל תרגום ופרסום של שירי טובי שהוליד עד כה שלושה ספרי שירה בישראל.
*
כְּשֶׁהַקְּרוֹבִים אֵלֶיךָ מַרְגִּישִׁים שֶׁבָּגַדְתָּ בְּדֶרֶךְ חַיֶּיךָ,
שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בְּאֹפֶן מוּזָר כָּל כָּךְ, כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁעָנִית קְצָרוֹת,
אִם כִּי בַּאֲדִיבוּת, לְבַקָּשׁוֹתֵיהֶם הַמֻּדְאָגוֹת שֶׁתַּחֲזֹר לְעַצְמְךָ,
צוֹפִים בְּךָ, אֲחוּזֵי יֵאוּשׁ, יוֹשֵׁב לְבַדֵּךְ בַּפִּנָּה
אוֹ מְשׁוֹטֵט לְלֹא מַטָּרָה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר;
יִתָּכֵן וְיַגִּיעוּ לְאֵיזוֹשֶׁהִי מַסְקָנָה.
מוּדָע לְכָךְ שֶׁהֵם אוּלַי טוֹעִים וְשֶׁאַתָּה עוֹדְךָ אוֹתוֹ אָדָם,
אַךְ חַשׁ צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת וִתּוּר כָּלשֶׁהוּא
אַתָּה בּוֹחֵן אֶת מֵנִיעֵיךָ.
וּמִתּוֹךְ רָצוֹן לְרָצוֹת אוֹתָם וְאֶת עַצְמְךָ
אַתָּה מַגִּיעַ אֶל דִּירַת הַשִּׁכּוּן בָּהּ אַתָּה גָּר,
שׁוֹלֵף מִתּוֹךְ אֵיזוֹ מְגֵרָה נְיָר בְּתוּלִי, לָבָן,
וּמַתְחִיל לִרְשֹׁם דְּמֻיּוֹת חֲסְרוֹת מַשְׁמָעוּת
בַּתִּקְוָה הַקְּלוּשָׁה שֶׁתּוּכַל לַחֲמֹק מִלָּתֵת תְּשׁוּבָה יְשִׁירָה.
*
הרָעָב לְאַהֲבָה הוֹרֵג אוֹתוֹ.
הוּא נִשְׁבָּע לֶאֱהֹב עוֹד פַּעַם אַחַת (כְּבַר אֵינוֹ צָעִיר)
וּמֵכִין עַצְמוֹ לַמְשִׂימָה הַמְּקֻדֶּשֶׁת.
הוּא מְשׁוֹטֵט בַּרְחוֹבוֹת מִשַּׁחַר וְעַד עֶרֶב,
מְמַּרְפֵּק אֶת דַּרְכּוֹ מִבַּעַד לְקְהָלִים צְפוּפִים,
הוֹלֵךְ לְבָתֵּי קָפֶה וּמִסְבָּאוֹת, יוֹשֵׁב עַל סַפְסָלִים בּוֹדְדִים
הָנִיבָּטִים אֶל הַיָּם.
אֲבָל בְּשׁוּם מְקוֹם אֵינוֹ מוֹצֵא
אֶת מָה שֶׁהוּא כַּמֵּהָ לוֹ.
בְּרֶגַע שֶׁל כַּעַס,
כְּשֶׁהוּא צוֹפֶה בִּדְיוֹקָנוֹ הַמִּשְׁתַּקֵּף בְּחַלּוֹן רַאֲוָה שֶׁל חֲנוּת הָמוּאֶרֶת קְלוּשׁוֹת,
הוּא מַשְׁלִים עִם הַכֹּרַח לִחְיוֹת בָּרָעָב הַזֶּה.
