יום: 2.1, 19:30- 21:30
מקום לשירה: סירקין 5, חיפה
כניסה חופשית בהרשמה מראש
הֲרֵי אֲנִי אִמָּא שֶׁלְּךָ
בְּחָלָב זֶה בְּדָמִים אֵלּוּ
הֲרֵי אַתָּה בְּנִי
וְגוּפִי שֶׁכְּבָר רַק שְׁאֵרִית שֶׁל גּוּפְךָ
מִתְמַעֵט וּמְהַסֶּה רְחָשָׁיו
שֶׁיָּנוּחוּ חַיַּי בְּסָמוּךְ אֶל חַיֶּיךָ
וְרוֹוֵחַ חֵיקִי וְנִפְקָחוֹת מִדּוֹתָיו
לִהְיוֹת מֵלִיץ יֹשֶׁר שֶׁלְּךָ בָּעוֹלָם
וְעֵינַי מְכַסּוֹת אֶת צִלָּן
שֶׁאֶמְצָא דַּרְכְּךָ בִּזְרוֹעוֹתַי
שֶׁיִּשְׁקְקוּ כָּל הָעֵת בְּאֵרוֹת אִישׁוֹנַי
כְּשֶׁתִּרְכֹּן לְעֶבְרָם
לָנֶצַח תּוּכַל לִלְגֹּם יָפְיֶךָ
ספרה של דנה לובינסקי, פעם בערת, מבקש להשיב לאמהות את מעמדה כיסוד החזק בטבע. כנגד תרבות המקדשת נפרדות ואינדיבדיואליזם, לובינסקי מנסחת שיר הלל לאימהות שבבסיסה הכרעה אתית ("שֶׁיָּנוּחוּ חַיַּי בְּסָמוּךְ אֶל חַיֶּיךָ/ְרוֹוֵחַ חֵיקִי וְנִפְקָחוֹת מִדּוֹתָיו/לִהְיוֹת מֵלִיץ יֹשֶׁר שֶׁלְּךָ בָּעוֹלָם). הקרבה האימהית אינה מנוסחת כהקרבה אלא כהתגלות של אופן חדש של יחס לעולם ולעצמי, שבו מתארגנות הירארכיות חדשות: אהבות עבר, חברויות, נאמנויות, ואפילו יחסה של המשוררת אל הכתיבה עצמה עוברים טלטלה.
דנה לובינסקי, ילידת 1979. פסיכולוגית קלינית ומשוררת. פעם בערת הוא ספרה השני. ספר שיריה הראשון בלי ברית, בלי מילה (עם עובד, 2014) זיכה אותה בפרס משרד התרבות למשוררים בתחילת דרכם. עוסקת בכתיבה תאורטית בנושאי פסיכואנליזה, מגדר וספרות. אם לשלושה, מתגוררת בגבעת עדה.
מהו
what is the word
(Samuel Becket)
מַהוּ שֶׁבָּעַט בְּתוֹכָהּ בְּכָל הַדְּפָנוֹת
מָה הִתְמַלֵּא וּמָה הִתְרוֹקֵן
מָה קָדַם לְמָה, מַהוּ שֶׁבַּלֵּילוֹת
מְכַרְסֵם, שֶׁאֵינֶנּוּ נִשְׁמָע
לִסְפִירַת הַשָּׁבוּעוֹת, הִתְרַבּוּת הַתָּאִים, הַקֶּצֶב
הַמְּקֻבָּל שֶׁל הַגְּדִילָה, שֶׁאֵין לוֹ פֶּתַח
כְּנִיסָה אוֹ יְצִיאָה
שֶׁהִתְפִּיחַ אֶת רַחְמָהּ, דַּוְקָא אַחֲרֵי
שֶׁהַתִּינוֹק כְּבָר יָצָא, מַהוּ
שֶׁהָלַךְ וְגָדַשׁ אֶת גּוּפָהּ, חָצַץ
בֵּינָהּ לְבֵין הָעֲגָלָה, בֵּינָהּ לְבֵין
הַמִּלָּה –
מָה לֹא סִפְּרוּ לָךְ כְּשֶׁהָיִית יַלְדָּה
בְּכָל אִמָּא יֵשׁ חַיָּה
בְּסַכָּנַת הַכְחָדָה
״זהו ספר שמעמיק לחדור אל החוויה העשירה, המרובדת, המתישה והמרוממת שבהורות, ובאמצעותה לצייר תמונה רחבה יותר, קיומית. אולי לכן מוצבות במרכז הספר, בשערו האמצעי, דמויות החורגות מן המעגל המשפחתי ונושאות מטען תרבותי אוניברסלי (וירג'יניה וולף, רונית מטלון). באמצעותן מסמנת ממן את האופק, שבו קולה אינו מתוּוך עוד ואינו מעוּות כקולו של פיתום, כי אם זוכה לחיים ולתהודה משל עצמו. תבונת לשונהּ, המִנעד התרבותי הרחב שלה ועושרהּ הפואטי מבטיחים שכך יהיה.״ (ארז שווייצר, עורך הספר)
פיתום הוא ספרה השני של לי ממן. ספרה הראשון, למה הדבר דומה (ידיעות ספרים, 2017), זיכה אותה בפרס מטעם תחרות השירה על שם רעיית הנשיא, בפרס הליקון לשירה על שם רמי דיצני ובפרס שרת התרבות למשוררים. לי ממן היא אם לשניים, חיה בחיפה, משמשת כעורכת ספרות ועורכת סדרת השירה 'שוקת' בהוצאת שתיים.