קנת' גולדסמית'
קנת' גולדסמית'

הנר והמראה

מאת: ערן הדס

"ישנן שתי דרכים להפיץ אור: להיות הנר או המראה שמשקפת אותו"
(אדית וורטון)

 

האמן דאגלס היובלר אמר: העולם מלא בעצמים, מעניינים יותר או פחות; אינני מעוניין להוסיף עליהם עוד עצמים.

המשורר קנת' גולדסמית' אמר: העולם מלא בטקסטים, מעניינים יותר או פחות; אינני מעוניין להוסיף עליהם עוד טקסטים.

ואני אומר: העולם מלא בטקסטים, מעניינים יותר או פחות; אינני מעוניין להוסיף עליהם עוד טקסטים.

אוקספורד, אוקטובר 2015

*

קנת' גולדסמית' (ניו יורק, נולד ב־1961) הוא מהחשובים שבמשוררי דורנו. המשורר היחיד שמוזמן כמעט לכל פסטיבל שירה שמכבד את עצמו באירופה ובצפון אמריקה, היחיד שהמוזיאון לאמנות מודרנית (מומה) בניו יורק מינה למשורר הבית שלו, ובוודאי המשורר היחיד שמוזמן לתכניות טלוויזיה בפריימטיים כמו זו של סטיבן קולבר פשוט כי הוא מעניין. בעולם האמנות האמריקאי הוא נחשב לאנדי וורהול של ימינו, בני הזוג אובמה לא ישכחו את הופעתו המתוקשרת בבית הלבן (שמומלץ לראות ביוטיוב!), ולשמחתנו הוא אפילו היה בארץ והעביר סדנת אמן בלתי נשכחת לקבוצת סלון ניו־מדיה, ועוד סדנה לכעשרים משוררים ישראלים (גילוי נאות: שימשתי בה מרצה אורח, לצד פלאי גרייצר מאוניברסיטת הארוורד).

כדי להבין במי מדובר, צריך להזכיר את האקלים שבו הוא פועל; אנחנו מציינים החודש 25 שנה לאתר הראשון במה שקרוי World Wide Web (או בשמו המדויק פחות אך מקובל יותר "האינטרנט"), אירוע שבעולם נתפס כמסיים את העידן הפוסטמודרני ומתחיל את העידן הדיגיטלי־אינטרנטי. בישראל המרוחקת נהוג שיחלוף יובל שנים עד שתופעה עולמית תשפיע על התרבות המקומית, אך בחו"ל נוצרו כבר חבורות ותנועות רבות, שבגדול ניתן לחלקן לשני סוגים: תנועות ספרותיות שהוציאו את הטקסט אל מחוץ לספר (מה שהחל כ־E-Literature ותפס תאוצה בעשור האחרון כ־Poetic Computation), ורואות בגולדסמית' מקור השפעה והשראה, ותנועות שעדיין רואות בספרי נייר יעד שלתוכו נוצקים השירים, ולהן שייך גולדסמית' עצמו.

שתי תנועות השירה "שבנייר" שהפכו מרכזיות היו פלארף, שדגלה בשילוב של טקסטים אינטרנטיים בתוך מבני שירה "קלאסיים", ושירה קונספטואלית, תנועה שגולדסמית' הוא אחד ממיייסדיה, ולמעשה הפיכתה לקנונית לוותה בהפיכתו למשורר המרכזי בה.

גולדסמית' החל את דרכו כפסל, לאחר לימודים בביה"ס היוקרתי לעיצוב ברוד־איילנד, והתבסס ככוכב בשדה האמנות. ככל שהתקדם בעולם האמנות, הוא שילב טקסטים הולכים ומתארכים בתוך פסליו. בתחילת שנות ה־90 הוא השתייך לסצנה הניו יורקית שכונתה בדיעבד "אקספרימנטל ג'ט סט" (על שם אלבום של להקת סוניק יות'), שזכתה להצלחה גדולה בעולם, ובין הדמויות המובילות בה היתה שריל דונגן, לימים אשתו ואם ילדיו של גולדסמית'.

בשנת 1993, שנת השיא של הקבוצה, חווה גולדסמית' משבר ומחליט שהוא מעדיף לעזוב את עולם האמנות לטובת עולם הטקסט. הרעיונות שלו נתפסים כניסיוניים מדי, טקסטואליים מדי ואולי אפילו טכנולוגיים מדי. למזלו, הוא פוגש במספר משוררים המכונים "משוררי שפה", שרואים בו אחד משלהם. במהלך שנות ה־90 הוא עובר מפרסום ספרי אמן שמלווים פסלים לחיבור ספרי אמן עצמאיים של "אמנות טקסט", עד שלשנת אלפיים הוא מגיע כמשורר. בשנת 1996 הוא מייסד את פרויקט UbuWeb שבו הוא מארכב יצירות אוונגרד מכל הזמנים, וכך יוצר קנון ארכיוני של יצירות שזכו לתפוצה שולית חרף חשיבותן האמנותית. מאז הפך UbuWeb לאחד מארכיוני האמנות הגדולים בעולם, ואת גולדסמית' למומחה אוונגרד ולדמות אמנותית מרכזית בעולם כולו.

בשנת 2001 מפרסם גולדסמית' את "סולילוקוי" (Soliloquy, מונולוג דרמטי); במהלך שבוע הסתובב גולדסמית' עם מיקרופון שהקליט כל מילה שהוא אמר, והספר הוא פרי תמלול (שנמשך שנה וחצי) של ההקלטות, כלומר כל הדברים שהוא אמר במשך שבוע (בלי לשמוע את דברי הצד השני). סצנה מן הספר שהתפרסמה כוללת שיחת קריירה קריטית שגולדסמית' מנהל עם המבקרת מרג'ורי פרלוף, תוך שהוא מהלך עם כלבו בסנטרל פארק, כך שחלק מן המשפטים מופנים למבקרת הדגולה, וחלק לכלב (בלי שאנחנו יודעים מה מופנה למי). בסצנה אחרת משדל גולדסמית' את רעייתו לקיים אתו יחסי מין תוך שהוא מקליט, בציינו שגם הוא עוזר לה ביצירות אמנות אינטימיות שלה. כשהוא מתחיל למנות דברים שהיא אוהבת במיטה, ככל הנראה מתפתח שם ריב…

בספר 'יום' (2003) מקליד גולדסמית' מחדש את כל (אבל ממש כל) הטקסטים שהוא קורא בגליון אחד של ניו יורק טיימס, למה שמסתכם ב־900 עמודים של חדשות, מודעות, טקסטים שמופיעים בתמונות וכו'. מספר עמודים נכבד מוקדש למודעות ובהן הנחות על בגדים במידות גדולות. הטרילוגיה האמריקאית שלו מורכבת משלושה ספרים שבכל אחד מהם תמלל דיווחים מתוך שידורי רדיו בתחנות רדיו אזוריות בניו יורק, 'מזג האוויר' (2005), 'התנועה' (2007) ו'ספורט' (2008).

לצד הספרים, הניסויים ופריחת אתר UbuWeb, החל גולדסמית' לשמש מרצה באוניברסיטת פנסילבניה היוקרתית, הנחשבת בעיני רבים למובילה בעולם בתחום הספרות. את הקורס שהעביר, כתיבה בלתי־יצירתית, בו מורידים נקודות לסטודנטים שמגלים מקוריות, ומנסים לכפות על הלומדים תפיסה של שימוש חוזר ביצירות של אחרים, הוא תימלל לספר עיוני בשם זה (2011). אחת מן הטענות שעולות בספר, ובאות לידי ביטוי בספריו של גולדסמית', היא שאנשים כבר לא קוראים שירים, אלא רק סיסמאות, ולכן שירה קונספטואלית צריכה למצות את הכוונה, ולהוות מעין גרסת "מדבקת הפגוש", או כפי שמכנים זאת בתרבות־הרשת, אמל"ק ("ארוך מדי, לא קראתי"). הספר 'תאוריה' (2015) הוא גרסת האמל"ק לכתיבה בלתי־יצירתית, והוא מורכב מחמש מאות ציטוטים קצרים שמתארים חלקיקים ממשנתו.

בין הרעיונות הנפרסים בספר: ראיית המשורר כמעין מעבד תמלילים החי בעולם מוצף טקסט, ונאבק כדי להתאים טקסטים קיימים להקשרים פואטיים נכונים; מאבק בחוקי זכויות היוצרים, שלטענתו משרתים אליטה עשירה על חשבונם של האמנים שכביכול אמורים להיות מוגנים על ידם; העיקרון שאין צורך להבליט את היצירתיות, משום שאמן לא יכול להימנע ממנה גם כשהוא דוגל בפרוצדורליות מוחלטת. גם כשלא מסכימים עם הסיסמאות הפרובוקטיביות שמפריח גולדסמית', קשה שלא להתרשם מהחינניות, האלגנטיות והכריזמה האינטלקטואלית שנוטפות מכל משפט, ומכריחות את הקוראים — גם אם לא לקרוא — לחשוב.

 

המאמר פורסם בכתב העת ננופואטיקה, גיליון 8