חמישי | 18/06 | 20:00 | מקום לשירה, סירקין 5, חיפה

הנחיה: ענת שרון בלייס

קטעי תיאטרון: רון ריכטר 

כניסה חופשית בהרשמה מראש: 

*

מפגש בין שתי משוררות שצמחו בחוף מקומי משותף, חוף חיפה-קריות. המשוררת, העורכת ומגישת תכניות הספרות, ענת שרון בלייס, תשוחח עם מיטל נסים וכרמית רוזן על כתיבת שירה ומקום, על הזיקה הממשית והמטפורית בין אימהות לכתיבה, על השקה ושוני, חברות ודיאלוג, שירת קינה אישית וקולקטיבית. קטעי תיאטרון בעקבות השירים יומחזו ויוצגו זה לצד זה על ידי שחקן התיאטרון רון ריכטר.

מיטל נסים (נולדה ב-24 ביוני 1983) היא משוררת ישראלית, דוקטור לספרות, מרצה ומורה לספרות. את ספר שיריה הראשון "פרובינציאלית" הוציאה בשנת 2012. בשנת 2016 הוציאה לאור את ספרה השני "מורה עובדת קבלן". ספרה השלישי "לא אבודה בקריון" יצא לאור בשנת 2020. בשנת 2018 זכתה בפרס אביב לשירה, הניתן במסגרת פסטיבל המשוררים במטולה. 

כרמית רוזן, משוררת, סופרת וביבליותרפיסטית. חיה וכותבת בחיפה. יצירותיה זכו בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" ובפרסי פרויקט בן יהודה וקרן תרבות חיפה. טביעת רגל הוא ספר שיריה השני. קדם לו ספר הביכורים "קהל יחיד" (2013, הקיבוץ המאוחד) שזכה בשבחי הביקורת, ובקרוב יראה אור ספר פרוזה פרי עטה שזכה במענק קרן רבינוביץ לביכורים. מלמדת במחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה. 

שם קשה לילד קטן מאת מיטל נסים הוא ספר שירה חד, נועז ואירוני, המביט במוות, באבל ובחיים בעין מפוכחת. בין אישי לפוליטי, בין שבר לציניות דקה, נסים בוחנת את מקומו של הפרט בתוך מציאות רועשת ופגיעה.

"ספר שירים מכמיר לב ולפרקים גם שובר לב וכמעט מושלם מבחינה אמנותית העוסק בעיקרו במות אביה של המשוררת מיטל נסים במגפת הקורונה בסוף 2020, עוד בטרם הגיעו החיסונים לארץ״ (אילן ברקוביץ').

על טביעת רגל מאת כרמית רוזן 

״שירתה של כרמית רוזן היא בת המקום ומראת המקום. היא עולה בקול צלול וייחודי מהים של בת גלים וזולגת אל הקזינו הישן, אל העיר התחתית, אל ביתה הפרטי אבל גם אל חופיה של עזה והלאה עד אילת או ספרד. בזרימה סמיכה, פועמת, עולים הגלים ומציפים חלק אחר חלק בעולמה הגאוגרפי, המטאפורי אבל גם הנפשי של המשוררת. הים שוטף ונשטף עם נוזלי הגוף: הרוק והדם, הזיעה, הדמעות וחלב האם. בהסתכלות אישית מחד אך אקולוגית ופוליטית מאידך, מצליחים השירים לגאות ולחשוף לסירוגין איים של מציאות ובבואתה. אלו משקפים אוזלת יד, חמלה, חרדה, אהבה אמיתית ותקווה לגבי עתידם של שוכני הים והשוכנים לחופיו. אם המשוררת היא בת ים בעצמה, אז שיריה הם בת קול המכשפת את הקורא.ת במתיקות ובאימה, ובעושר השפה, עד אין רצון לחזור אל חוף המבטחים שבטרם הקריאה. טביעת הרגל של הספר גם על שום סכנת הטביעה, אבל היא המותירה חותם פואטי שאינו נמחה״ (מאיה ויינברג).

מתוך שם קשה לילד קטן מאת מיטל נסים:

מנשה מת מקורונה 

רַק מִקּוֹרוֹנָה הוּא מֵת, 

אֲבָל זֶה לֹא מְשַׁנֶּה בֶּאֱמֶת 

מִמָּה מְנַשֶּׁה מֵת.  

מיטל

הַשֵּׁם שֶׁאִתּוֹ נִכְנַסְתִּי לַפֶּה שֶׁל הַזּוּלָת. 

אִמָּא יָלְדָה אוֹתִי, 

וְכִמְעַט מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן 

כָּרַתָּ עֲבוּרִי בְּרִית מִילָה עִם הָעוֹלָם. 

אָמַרְתָּ לוֹ, 

"עוֹלַם עוֹלָם 

זֶה שֵׁם גֵּנֵרִי, 

הִיא תִּהְיֶה אַחַת מִכָּל הַשְּׁאָר."

מתוך טביעת רגל מאת כרמית רוזן:

מדוזות 

הַמֶּדוּזוֹת וַאֲנִי שׂוֹחוֹת

לְלֹא מִדָּה וְלֹא בָּעוֹנָה.

אֲנִי נִזְהֶרֶת בְּיָפְיָן הָעֲנָק, הַלָּבָן.

זֶהוּ הַיָּם שֶׁלִּפְעָמִים בּוֹלֵעַ

אוֹתָן, כְּמוֹ מָזוֹן לֹא אֻכָּל.

מֵקִיא אוֹתָן תְּלוּשׁוֹת, פְּרוּקוֹת,

גּוּף רַךְ עַל הַחוֹף

בְּקֶבֶר אֲחָיוֹת.

אֲנִי נִזְהֶרֶת גַּם בִּטְרָגֶדְיוֹת.

אֲנִי לֹא רוֹצָה לְבַיֵּת בְּתוֹכָן

מֶדוּזוֹת מֵתוֹת,                                                                                                  

אֶת הָאָבִיב הַזֶּה, הָאָיֹם.

*

שׁוּב אֲנַחְנוּ נִמְלָטוֹת מֵחֲבַצְּלוֹת הַמַּיִם

הַצַּיְתָנִיּוֹת שֶׁבַּבְּרֵכָה,

לְהִתְלַהֵב

מתַחֲנַת הַכַּבָּאִית הָאֲדֻמָּה.

בְּתוֹךְ הַבִּימְבָּה רֹאשֵׁךְ קָט,

אַתְּ צוֹפֶרֶת חָזָק

ולְלֹא מוֹרָא.

פֶּרַח לֹא מֻגְדָּר

בְּשֵׂעָר רַךְ וּמְתֻלְתָּל.

הִנֵּה מִתְלַקְּחִים חֲלוֹמוֹתַיִךְ.