₪25.00 ₪17.50
המלאי אזל
תום בייקין אוחיון
על שירת ימינו
קָרָאתִי אֶת מַרְבִּית
הַשִּׁירָה הָעַכְשָׁוִית
וּמָה אֹמַר?
מִי שֶׁהִתְרַגֵּל לְמַרְגוֹ וְלָאפִיט
לֹא יְשַׁכְנְעוּהוּ לֶאֱהֹב טְרוֹפִּית.
גליה ברס
סוֹף
הַשֵּׁם שֶׁלִּי בְּגָדוֹל
וְאַחַר כָּךְ שֶׁלְּךָ
מניפסט ההוֹוִיזְם
הוֹוִיזְם הוא פעולה אמנותית הקוראת למעשה דיוק הרגע הספרותי.
ההוֹוה הוא ישות שאין לה משך. יצור בודד ופתוח לַכּול, המתקיים ברגע זה ובשעה זו.
ההווה מוכרח בעבר ובעתיד, נשען ומעניק. אבל ברגע זה — ההווה. ומכאן שהקריאה היא פשוטה:
כִּתבו עכשיו ובכוונה. אנחנו דורשים שתיכּתב שירה, ספרות, אמנות רלוונטית.
זַקקו, דייקו, בחנו צורות כאלה ואחרות, הַבחינו בין עיקר לתפל.
אִגְדוּ את השירים יחד, חִשבו על זה, כִּרכו. קִראו: תקראו!
אנחנו דורשים שלא תפחדו להגיד דבר־מה על דבר־מה. הֱיו נחרצים.
זה קשור גם להווה במובנו המתהווה. הנמצא בהווה, העסוק בהתהווּתו — הוא היוצר. הוא מוכרח בהתחדשות. הוא מוכרח ביצירה.
ההווה מטבעו הוא אקלקטי. האקלקטיות של ההוֹוִיזְם נבחנת בתנועה על הספקטרום שבין אניגמה לשפת יומיום, בין ארכאיוּת לדיגיטציה, בין פרגמנטריוּת להכברה. הוֹוִיזְם הוא רבים, הוא כל נקודה על הרצף ומבקש להיות המכלול, לתת מקום לכמה סוגים, סוגות וסגנונות באותה עת. ההוֹוִיזְם מציע הימצאות ברגע הנוכחי.
בעידן המידע נדמה כי משורר לא צריך לגבש את עצמו כמאגר ידע על מנת לכתוב. לא צריך לטייל ביבשות רחוקות כי העולם במרחק מנוע חיפוש, הכול נגיש.
נדמה שסופרת לא צריכה לקרוא כיוון שיש יותר משאפשר להכיל. לרגע ניתן לחשוב שקל יותר לקרוא את התקציר של הערך בוויקיפדיה מאשר לבזבז את הזמן על קריאת האיליאדה כולה.
כקריאת נגד, הוֹוִיזְם טוען שחייבים לקרוא, לדעת ולהכיר. עלינו להשתמש בכתבי עבר כחומר גלם. עלינו לעבוד אותם ולעבּד אותם, ליצור מהם, להרכיב את העולם הספרותי שכבות שכבות.
אנחנו לא נוסטלגיים כלפי ההיסטוריה של הספרות, לא מנסים להכפּיף את היצירה לחוקים או נורמות שהיו בה בעבר, לא מגבילים את הספרות לסגנון או אידיאולוגיה פואטית.
הוֹוִיזְם לא מחזיר ערכים אמנותיים מן העבר משום שהעבר היה טוב יותר. הוא מדליק את הזרקור על הערכים שחסרים לנו היום.
כתבי עת במובנם הטהור אמורים להיות רְאָיָה לעת. הם יכולים להניף על דגלם אידיאולוגיה מסוימת, אך היצירות עצמן אינן יכולות לחטוא באידיאולוגיה גרידא, אלא להווֹת מעשה אסתטי בראש ובתחילה. אם תרצו: הכתיבה היא קודם לשם אמנות ואחר כך לשם אג'נדה.
היום, כתבי העת מבלבלים בין מושגי איכות וטעם. טעם הוא סובייקטיבי ואישי, איכות היא אובייקטיבית ומוחלטת ככל שיכולה לפי ראי העת. ההוֹוִיזְם רחב יריעה, יש בו מקום לסגנונות שונים זה מזה. התנאי לקיומם הוא האיכות — רמת הגימור. כל עוד הם מוחלטים ובטוחים בעצמם, ערוכים היטב ומובאים עד רמת הגימור הגבוהה ביותר — אפשר שייכּתבו שירים מקוריים/ חדשים/ מהלב/ וידוייים/ אינטרנטיים.
ההווה כחלק־זמן הוא גם שלם. וכל שלם הוא חלק־שלם גדול יותר.
הווה אומר: כעת יש לי אמת שלמה ואני לא מפחד להגיד אותה.
עם זאת, כיוון שהאמת השלמה גם היא חלק־שלם, יש לָאמת רשות להשתנות לדבר חדש.
אין לנו התחייבות לאלגוריתם של ההתהווּת. ההווה רשאי. אנחנו רשאים להתהווֹת — להתקדם, להתפתח, זאת לא חזרה אחורה, זאת לא חרטה — ההתהווּת קדימה.
כל יצירה בהווה הבא יהיה לה ערך. אנחנו רוצים להכניס אל המקדש שעתיד להיות ההיסטוריה, את שראוי להיות שם.
אנחנו פועלים עבור ההווה
אולי זה לא ייזכר
זה לא משנה
אנחנו פועלים עבור ההווה.
גליה ברס, ספיר יונס ונצר לאו
מספר עמודים: 82
שנת הוצאה: 2019
עלות משלוח:
איסוף עצמי מירושלים/חיפה: ללא עלות
שליח עד הבית: 25 ₪
איסוף מנקודת חלוקה: 17 ₪
