תקנות שכנגד / יהודה ויזן

 

‘תקנות שכנגד’ הוא ספר שיריו של יהודה ויזן, משורר, סופר, מתרגם עורך ומבקר ספרות. נולד ב-28 ביולי 1985, יליד יהוד. פרסם ארבעה ספרי שירה (‘שירי יהודה’, ‘מבוא לאסתטיקה קלה’, ‘פכורים’ ו’תקנות נגד’). בינואר 2016 יצא לאור רומן הביכורים ‘פֶּקַח’, בהוצאת אחוזת בית, שזיכה אותו ואת ההוצאה בפרס שרת התרבות. ויזן משמש כעורכם של כתב העת וסדרת הספרים ‘דחק – לספרות טובה’. בין תרגומיו ניתן למנות את ‘סוויני אגוניסטס’ לת.ס. אליוט, את ‘אימג’יזים ווורטיציזם’ לנתן זך, את שני חלקיה של הנובלה הגראפית ‘מאוס’ לארט ספיגלמן ואת סיפורי הילדים של ג’ימס ג’ויס. זהו ספר שיריו הרביעי.

 

מִי מִן מָוְתָה
מִי מִן חַי

קוֹל אַחַי
קוֹרֵא לִי
כֹּה לֶחָי

קוּם וְקוֹם
קוֹרֵא לִי
טֹל מַקֶּבֶת

קוֹל מִן קֶבֶר
קוֹל מִן חַי

קוֹרֵא לִי
הַב מִנְחָה

כּוֹרֶה לִי
הַב מִמְּךָ

הַב מִן חַי
קוֹרֵא מִן קֶּבֶר

כָּל אַחַי
אֵצֶל הַקֶּבֶר

אַף אֲנִי
אֵצֵא לַקֶּבֶר

שָׁמָּה עִם אַחַי.

לרכישה לחצו כאן

תרגילים בסגנון / רמון קנו

 

תרגילים בסגנון הוא ספרו הידוע ביותר של רמון קנו, ממקימי תנועת האוּלִיפֹּו, תנועה ספרותית אוונגרדית שנוסדה בצרפת בשנת 1960 במטרה להגדיר מחדש את הטקסט הספרותי. הספר הוא ניסוי: ניסיון לספר סיפור קצר שבמרכזו פגישה מקרית באוטובוס בלא פחות מ־99 דרכים חדשות, יצירתיות ומשעשעות; הרעיון שאוב מעולם המוזיקה הקלסית שבה יש “נושא” ו”ואריאציות” על הנושא. יצירתו הייחודית של קנו הפכה כבר מזמן לקלסיקה בצרפת ומחוץ לה. זהו תרגום ראשון לעברית של הספר בשלמותו. את הספר תרגמה מצרפתית רותם עטר.

רמון קנו (1976-1903) הוא סופר ומשורר צרפתי, ממייסדי תנועת האוליפו. ידוע בשנינותו ובהומור ספרותי ייחודי. בין ספריו: זאזי במטרו, היום השביעי של החיים, הפרחים הכחולים ועוד.

 

מתוך הספר:

 

תרשומת

בקו S, בשעת עומס. טיפוס כבן עשרים ושש, כובע רך עם שרוך במקום סרט, צוואר ארוך מדי שנראה כאילו מתחו אותו כלפי מעלה. אנשים יורדים. הטיפוס הנ”ל מתרגז על השכן לידו. הוא מאשים אותו שהוא דוחף אותו בכל פעם שמישהו עובר. טון מייבב שמנסה להישמע מרושע. ברגע שמתפנה מקום, הוא מזנק עליו מיד.
שעתיים לאחר מכן, אני פוגש אותו שוב בכיכר רומא, מול תחנת הרכבת סן לזר. הוא בחברת ידיד שאומר לו: “אתה צריך להוסיף עוד כפתור למעיל שלך”, ומסביר לו היכן (בצווארון) ומדוע.

 

בקצב כפול

באמצע היום ובשעת צהריים, טיפסתי ועליתי על הרמפה ועל הכבש האחורי של האוטובוס והרכב לתחבורה ציבורית הצפוף והמלא עד אפס מקום של קו S, הקו שמתחיל בתחנת קוֹנטרֶסקַרפּ ומסתיים בשָמפֶרֶה. ראיתי והבחנתי בבחור ובעלם צעיר לימים, מגוחך למדי ודי טיפשי למראה: צוואר צר וקנה כחוש, פתיל וחבל מסביב לכובע ומגבעת. לאחר הדיפות ודחיפות, הוא אומר ומצהיר בקול ובטון מתבכיין ומייבב שהשכן והנוסע שלידי דוחף אותו ומציק לו בכוונה ובזדון בכל פעם שמישהו עוזב ויוצא. לאחר שהדברים נאמרו והוצאו מפיו, הוא מזנק ומסתער לעבר מושב וכיסא ריק ופנוי.
שעתיים לאחר מכן ומאה עשרים דקות מאוחר יותר, אני פוגש בו ורואה אותו שוב בכיכר רומא ומול תחנת הרכבת סן-לזר. הוא נמצא עם חבר ורע שמייעץ לו ומשדל אותו להוסיף ולתפור עוד כפתור ודסקית לשכמייה ולמעיל.

 

מהוסס

אינני בטוח היכן זה התרחש… בכנסייה, בפח אשפה, בקבר אחים? או אולי באוטובוס? היה שם… מה באמת היה שם? ביצים? שטיחים? צנוניות? אולי שלדים? כן. אך הבשר עדיין עטף אותם והם היו בחיים. נדמה לי שכּך היה. אנשים בתוך אוטובוס. אבל היה שם גם אחד (או אולי שניים?) שבלט בין כולם, אך אינני זוכר מדוע בלט. בשל אופיו המגלומני? מראהו השמנוני? המלנכולי? או שבעצם… מדויק יותר לומר… דווקא משום שעלומיו היו מעוטרים בדבר מה מוארך… אף? סנטר? אגודל? לא. צוואר. וגם כובע משונה, משונה, משונה. הוא פתח באיזו קטטה, כן, כן, זה מה שקרה, כנראה עם נוסע אחר (גבר או אישה? ילד או קשיש?). כל זה בטח הסתיים, נגמר, בסופו של דבר, כנראה במנוסה של אחד משני היריבים. אני די בטוח שזו אותה הדמות שפגשתי כבר, אבל איפה? על יד כנסייה? על יד קבר אחים? על יד פח אשפה? היה אִתו ידיד שבוודאי דיבר אִתו על משהו, אבל על מה? על מה? על מה?

 

הוֹמוֹיוֹטֶלֶאוּטוֹן

ביום הָביל באוטומוביל שנוסעים הוביל איזה דחליל חבוש אהיל נהג כאינפנטיל. כשנוסע אוויל אותו הכשיל, הוא העליל “דביל”, הכחיל כְּפִיל, אך בצעד קליל את הטוסיק הטיל והתיישב בטיל.

שעיל יותר מאוחריל ליד התחניל סן לזיל ראיתיל משוחחיל על כפתוריל, כפתוריל של מעיל.

 

אונומטופיאה

בשעה שתים עשרה בדיוק, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, נסעתי באוטובוס וְרוּם וְרוּם וְרוּם, והצטופפתי באחורי האוטובוס, קלאק קלאק, של קו S (כי קול הכסיל כקול הסירים תחת הסיר), כשלפתע (היי היי!) עלם חמד מגוחך למראה, פחחח, שחבש מין מגבעת כזאת, פוי, הסתובב אל שכנו — פליפּ פלאפּ — בפרצוף כועס, ארררר ארררר, כחכח ואמר: “ההמ ההמ, אדוני, אתה דוחף אותי בכוונה”. והופ. צ’יק צ’ק זינק על מושב פנוי והתיישב — טראח.

באותו היום לאחר שעתיים בדיוק, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, ראיתי אותו שוב בחברת עלם חמד נוסף, פחחח, שנאם לו על כפתור במעילו (בררר בררררר, זה לא היה יום חמים במיוחד…).

והופ.

 

ווּלגרי

צְ’מָה, בְּאָחַצְרֶה אָחַצְרֶה וָחֵצִי כָּכָה אָנְבַּה לַתַּחֲנָה. קִצֵּר אָנְבַּה, אָנִמְשָׁלֵם לָנָהַגוֹס, פִיתוֹם יָנִי מוּל אַפַּרְצוּפְשְׁלִי מָנִירוֹאֶה? אֵזֶה אַבָּל אִים פַּרְצוּפְתַּחַת, בְּאִמָּשְׁלִי נִירַה כְּמוֹ לוּלָב אִים כּוֹבַה מָאַף אָפַן אִים חוּט, יָנִי שְׁמוֹק חָבַלְךָ לָזְמַן. אָזַנִי סְתַכֵּל אָלַיו כִּילוּ לוֹ בָּלִי טוֹב בַּאַיִן וְפִיתוֹם מָנִירוֹאֶה! הָחַתְכַת זֶבֶל אָזֶה צוֹאֶק אַל מִישׁוּ אַחֵר, יִנָאַל דִינָק! אָז אָאוּ אוֹסֶלוֹ, תַּגִיד תָלוֹ רוֹאֶה שְׁתָה דּוֹחֵפתִי כּוֹלפַּם שֶׁמִּישׁוּ אוֹבֵר? מָתַה אוֹסֶלִי בּכָבָנָה שְׁתָה דּוֹרֵךְ אָלַי? כָּכָה אוּ אוֹסֶלוֹ. וְאָז הָחַתְכָת טַמְבַּל אָזֶה אוֹלֵכיוֹשֵׁב כֻּלּוֹ מַבְּסוּט מָצְמוֹ. חַתְכַת זֶבֶל בְּאִמָּשְׁלִי.

אַחֲרֵיזֶה שָׁאַה אֲנִי אוֹבֵר בְּכִּכַּר רוֹמָה וְתְמִינִירוֹאֶה עוֹדְפַּם? תָטַמְבַּל אֵיךְ קוֹרִים אוֹתוֹ, מְחַרְטֵט תָסֵכֶל אִים אוֹד אֵזֶה פּוֹץ כָּמוֹאוּ. אָז אַכְשָׁו אָאוּ, חָבֵרשְׁלוֹ, אוֹסֶלוֹ, יָמָאָבּוּל לָמַה לוֹ סַמְתָּ אוֹד כַּפְתּוֹר בַּמְּאִיל שְׁךָ. כָּכָה אוּ אוֹסֶלוֹ. גַּמְכֵּן חַתְכַת זֶבֶל.

לרכישת הספר לחצו כאן

נפש, חשבון

 


ארוחת בוקר

שֶׁמֶשׁ קְטַנָּה נִצֶּתֶת מִתַּחַת לִשְׁבִיל הֶחָלָב

שֶׁנִּשְׁפַּךְ לְקַעֲרַת הַקּוֹרְנְפְלֵקְס שֶׁל הָעוֹלָם:

צוּקִים, עֵצִים, גְּבִישִׁים, קָרְחוֹנִים

נִשְׁטָפִים בְּזֹהַר קוֹסְמִי, שָׂפָם לָבָן

מֵעַל מֶתֶק שִׂפְתֵי הַפְּלָנֵטָה.

 

בת-שבע דורי-קרלייה, נולדה בירושלים, 1970. למדה ספרות גרמנית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטה החופשית בברלין. מנחה סדנאות כתיבה יוצרת בבבתי ספר, עורכת שירה. בוגרת סדנאות “מקום לשירה” ו”הליקון”. שיריה ותרגומיה ראו אור בכתבי עת ובעיתונים. זהו ספר שיריה הראשון.

לרכישה לחצו כאן 

מחאת כפיים

מחאת כפיים

מחאת כפיים היא אנתולוגיה חדשה של שירה חברתית בעברית. האנתולוגיה כוללת 147 שירים של 86 משוררים ומשוררות, המבטאים מנעד מורכב של תופעות חברתיות ונעים על הציר שבין זעם והומור, תמיד כדי להביע מחאה נגד עוול ודיכוי. הספר מחולק לכמה שערים: רעב, עוני, תנאי עבודה, עובדים זרים, אבטלה, קבצנים, קפיטליזם רגשי, צרכנות, מצוקת דיור, אלימות במשפחה ומצוקתו הכלכלית של המשורר.

עורכים: גלעד מאירי, נועה שקרג’י, דורית ויסמן

לרכישה לחצו כאן

ננופואטיקה: גיליון 15

חמישה עשר גליונות הם הזדמנות לעצור לרגע ולהפנות מבט חטוף לאחור. גליון ננופאטיקה ראשון ראה אור בקיץ 2013. כשנה וחצי לאחר מכן, החל מחורף 2016, החלו לראות אור לצד הגליונות השוטפים גם גליונות נושא המרחיבים ומשלימים את פעולתו של כתב העת. כל גליון נושא כזה מוקדש לתחום יחיד שהפניית זרקור אליו מעוררת ומרחיבה, לתחושתנו, את אפשרויותיה של השירה העברית.

כך למשל ראה אור “ספר שתף”, אוסף ראשון בעברית של שירה שיתופית (עורכים: אבנר עמית וקרן שפי; ננופואטיקה 10). המאיר יותר מעשור של פעילות שמתחוללת בתנופה בשולי הזרם המרכזי. נועה שקרג’י ערכה את גליון הסיקסטיז, שהפנה מבט אל משוררים ילידי שנות הששים ובחן את מקומם ומהלכם בשירה העברית (ננופואטיקה 6). עוד ראו אור גליון ראשון מסוגו המוקדש לשירה קונספטואלית בעברית (עורך: אלכס בן־ארי; ננופואטיקה 8), גליון תרגומי שירה קצרה מן העולם (עורך: גלעד מאירי; ננופואטיקה 11) וגליון שירי וסיפורי ילדים העוסקים בילד האחר (עורכים: מורן אביב דביר, רונית חכם, גלעד מאירי ונועה שקרג’י). שני גליונות נושא נוספים רואים אור בסמיכות לגליון הנוכחי: ננופואטיקה המוקדש לאלן גינזברג (עורכים: עמיחי חסון וגלעד מאירי; ננופואטיקה 11) וגליון דיוקנאות פואטיים (עורך: יהונתן דיין; ננופואטיקה 14).

לצד אלה מוסיפים לראות אור הגליונות השוטפים, בעלי נושא חופשי, כמו זה הנוכחי. גליונות אלה מחויבים ומכוונים לקשב לכל המתחולל בשירה העברית כאן וכעת. זהו קשב כפול: מחד, כרוי לכל מה שמגיע מעצמו אל שולחננו ומאידך, יוזם ומחולל. חלק ניכר מכל גליון הוא פרי של קשר נמשך עם קהילת כותבים, חדשים וותיקים, שכתב העת מזמין, ולעיתים אף מדרבן. בין אלה ניתן למנות בגיליון הנוכחי למשל את נעמה בוגט, בת־שבע דורי־קרלייה, עודד זידל, יעל נצר ואחרים, מרביתם מפרסמים בננופואטיקה מראשית הדרך, שלו ושלהם.

בפתח הגליון איתן בולוקן, המוכר כמתרגם שירה יפנית ומשורר הייקו, מפרסם לראשונה מבחר קטן של שירה לירית. מרתק לראות כיצד הרגישויות והערכים האסתטיים שהוא מביא עמו מן השירה היפנית מתממשים באופן מעודן ורב־כוח בצורת שיר מערבית.

כתמיד, לצד סוגות אחרות בנות הזמן, הגליון מקדיש מקום לא מבוטל ליצירה אל־מקורית וקונספטואלית לגווניה. ליאור זלמנסון מנכס ממודעות גיוס התרומות של ויקיפדיה שיר חתרני החושף את פניו הכוחניים של הקמפיין. אמיר כהן, שזהו לו פרסום ראשון, משרטט ואריאציה נבונה ומשעשעת על דיוקן עצמי באמצעות תוצאות החיפוש של שמו בפייסבוק. שמות חדשים נוספים הם עמית בן־עמי בשיר רדי־מייד מתוך מילון עברי־עברי מקוון ואילנה בוקסנהורן בשיר גרפי המתפרסם לצד שיר גרפי של אפרת מישורי, מן החלוצות של צורת השיר הזו בעברית. ד”ר מני אדלר ופרופ’ אבי שמידמן מאוניברסיטת בן־גוריון יצרו תוכנת מחשב שלמדה לעומקה את כל כתבי עגנון וחיברה על בסיס הידע הזה 11 קטעי פרוזה קצרים, אשר שמלבד איכותם המפתיעה וזיקתם הברורה לעגנון, פותחים שאלות עומק על מקוריות, סגנון וגבולות המבע האישי.

בתחום השירה בפרוזה והפרוזה ממש, קטעים חדשים פרי עטו של מחבר ספר עלטה, מבחר פרגמנטים של יונתן רז־פורטוגלי מתוך ספר העתיד לראות אור בקרוב, סיפור קצר של יעל נצר וטקסטים של מרב זקס־פורטל וזהר איתן. פרוזאיקון אחר, אשכול נבו, מפרסם דווקא שיר קצר, ואילו אורית גידלי מפרסמת את “השאלון”; שיר אהבה ארוך העוטה על עצמו תבנית פרוזאית־בירוקרטית קרה וצובר, מתוך הפער בין הצורה הזו לבין התוכן, עוצמה רגשית גדולה. עוד בגליון טעימה מספר שיריו השני של תומר ליכטש שיראה אור בקרוב ושירים חדשים של רוני סומק, גלעד מאירי, יחזקאל נפשי, דורית ויסמן ואחרים.

עריכת כתב העת מפגישה אותנו שוב ושוב באינטנסיביות ובמיידיות שאין שניות להן עם פעימת היצירה המתחוללת סביבנו כל העת, על המגוון, ההמולה, קשת הקולות וההתכוונויות שלה. אנחנו מקווים שגם הפעם עולה בידי הגליון לכנס כמוסה מן ההתרחשות הזו, אשר עם התמוססותה בתודעת הקורא תעניק גם לו משהו מחווית המגע הזה.

 

קצרים השירים ומותר בם לנגוע.

 

באהבה,

אלכס, גלעד ונועה

מתוך הגיליון

 

איתן בולוקן

גלוי

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת

עַל צַוָּארָם הֶחָשׂוּף שֶׁל זִכְרוֹנוֹתֶיךָ

לְאַט הִיא זוֹרַחַת

עַל כַּוָּנוֹתֶיךָ הַכֵּנוֹת וְכִשְׁלוֹנָן הַנֶּעֱרָם

הִיא זוֹרַחַת עַל פִּתּוּלֵי הַפַּחַד

וּתְהוֹמוֹת הַהִסּוּס

עַל טַרְשֵׁי הֶעָמָל

וְהֵנֵץ הַהֶעָזָה

כָּעֵת אוֹרָהּ עַל כַּפּוֹת יָדֶיךָ

הַנּוֹגְעוֹת בְּעוֹרָהּ שֶׁל הַיְּשֵׁנָה לְצִדְּךָ

כֹּל שֶׁגָּלוּי

מַיְשִׁיר מַבָּטוֹ אֵלֶיךָ

 

איתן בולוקן

מקשיב

כֹּל שֶׁעָבַר עָלֶיךָ בַּיָּמִים הָהֵם

כֹּל אֲשֶׁר חָרַשׁ תְּלָמִים עֲמֻקִּים בְּאַדְמַת שְׁתִיקָתְךָ

הִנֵּה נוֹתַרְתָּ אִתּוֹ

וְשִׂיחַתְכֶם הַנִּמְשֶׁכֶת רוֹאָה קַיִץ נוֹסָף

לִפְעָמִים בָּעֶרֶב, בַּחֲלֹף הַתַּבְעֵרָה

כֹּל שֶׁהָיָה נֶאֱסָף וּמִתְעַבֶּה וּמִתְיַשֵּׁב לְצִדְּךָ

גַּם צְלָמִים רְחוֹקִים שֶׁכָּאֵלֶּה

עוֹרְגִים לְקִרְבָתוֹ שֶׁל מַקְשִׁיב

 

 

איתן בולוקן

מפל

הַמַּיִם רַבִּים וּבָאִים בָּנוּ

הָרַעֲנַנּוּת הַדּוֹקֶרֶת

תּוֹךְ טְבִילָה בַּנָּהָר

קֶצֶב הַחֲתִירָה

בְּמַשַּׁט הַפְּרֵדָה

לְעִתִּים גּוֹבֵר הַחֶסֶד

וְאָנוּ עוֹמְדִים עֵירֻמִּים

בּוֹעֲרִים

תַּחַת הַמַּפָּל הַגָּדוֹל שֶׁל חַיֵּינוּ

מָה יִשָּׁאֵר מִמָּה שֶׁנִּשְׁאַר?

 

 

איתן בולוקן

לקראתֵךְ

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ

בָּא לְתוֹךְ הַחֶדֶר

כְּשֶׁצְּלָלִים מִתְעַגְּלִים מִמְּנוֹרַת הָרְחוֹב

 

גַּם הַלַּיְלָה

הַכִּסֵּא נוֹתָר בְּאוֹתָהּ זָוִית

שֶׁבָּהּ קַמְתִּי לִקְרָאתֵךְ

 

אסף דבורי

לווייתן

1.

בְּפֶתַח חֲנוּת

מַפַּת עוֹלָם מְגֻלְגֶּלֶת

תָּכְנִיּוֹת בְּרִיחָה.

 

 

2.

סֵפֶר נִשְׁמָט

קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר

 

עוֹרֵב קוֹפֵץ אֶל הַכְּבִישׁ.

 

 

3.

מוּל הַדֶּלֶת

עוֹמֵד וּמְחַכֶּה

עֲצִיץ מֵת.

 

4.

בְּאֶמְצַע חֶדֶר

לְאַט

עוֹמְדִים הַדְּבָרִים. 

 

5.

אַרְגָּזִים סְגוּרִים, הֵד

מִלְּפָנַי, מִצְּדָדַי, מֵאֲחוֹרַי

יַלְדוּת.

 

 

6.

לְהַנִּיחַ אֲוִיר

לַאֲוִיר, שֵׁם לְשֵׁם

מִלִּים לְפֶה.

 

אביעד פינס

שבעה

יוֹשֵׁב שִׁבְעָה

עַל הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ

לֹא יִהְיוּ

 

בַּחֶדֶר שֶׁאִבֵּד אֶת שְׁמוֹ

הַסָּקָה כְּבוּיָה אוֹסֶפֶת

לְחֵיקָהּ אֶת הַשֶּׁקֶט

 

שֵׁמוֹת, גִּילָאִים,

צֶבַע הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ —

יוֹתֵר מֵרַעְיוֹן הֵם הָיוּ

 

שִׁיר גָּמוּר, מְלֻטָּשׁ,

נוֹתָר הָיָה רַק לְנַקְּדוֹ.

ננופואטיקה 12

גיליון סיפורים ושירים לילדים ולגדולים

בחוברת זו סיפורים ושירים ובהם גיבורים וגיבורות שכמותם אולי טרם פגשתם – ילדות וילדים וגם חיות ורוחות רפאים – בהם פחדנים, חלשים, רשעים, תמימים, עצובים ואפילו עצלנים. עבור חלקם השבילים לא סלולים והשמיים לא תמיד כחולים.

בקשנו להרחיב את המקומות אליהם הסיפורים לילדים מעזים לנדוד, ולהביא חוויות ממחוזות פחות מוכרים בעולם, בלב ובנפש. ובאמת הסיפורים שבאסופה הגיעו מאתיופיה, מאיראן, מעירק, וממודיעין, מבית שאן ומשכונת חליסה בחיפה. ממקומות של כעס, געגוע ושמחה. מופיעים בהם נמרים, עיזים, אריות וקופים, סבים וסבתות, וילדים על כסאות גלגלים, מפלצת שפוחדת מילד, ילדה נמרה וילד איגואנה, ואפילו ילד שגִידל רפאים.

החוברת נולדה בעקבות מפגש בין שני בתים. האחד נקרא “מקום לשירה” שהוא בית ספר לכתיבה שמכשיר את כותבי העתיד (בין הסיפורים והשירים באסופה מופיעים גם כאלה של תלמידי בית הספר); לבית השני ספריה וגלריה הנמצאות בשכונת הקטמונים ומזמינה קוראים “קטמֹונָה” – הורים וילדים לחוויות משותפות בעקבות סיפורים ואמנות.

בכתיבת החוברת השתתפו עשרים ושלשה כותבים. ישנם בחוברת סיפורים ישנים בצורה חדשה, וסיפורים חדשים בצורה ישנה – זר פורח משדה היצירה, בלי צבעים זרחניים ובלי הרבה תמונות. העדפנו שהסיפורים והשירים יעוררו את הדמיון שלכם ולכן הוספנו להם מעט מאוד איורים. אתם מוזמנים לגעת בדפים, להתקרב אל המילים, לדפדף בסקרנות ולעוף עם הדמיון.

שלכם ושלכן,
עורכות ועורך האסופה
רונית חכם, נועה שקרג’י, מורן אביב דביר וגלעד מאירי

%d7%9c%d7%9c%d7%90-%d7%a9%d7%9d

לרכישה לחצו כאן 

לקריאה בגיליון

ננופואטיקה: גיליון 11

דבר העורך

גיליון ננופואטיקה 11 מוקדש לתרגומי שירה. הוא קרוון קרנבלי קומפקטי בשיירה הארוכה של תרגומי השירה לעברית ובזאת אף ייחודיותו. זהו פרויקט צורני ראשון מסוגו בשירה העברית — מבחר חופשי של שירה קצרה מתורגמת, שאיננו ממוקד ביוצר ו/או ביוצרים ספּציפיים ו/או בצורה קלאסית כגון הייקו, טנקה, אפיגרמה או בתמה.

הנושאים המרכזיים של היצירות כוללים לפי הסדר: התבוננות מיסטית, הגות, זמן, זִקנה, זוגיות, אהבה הומולסבית, בעלי חיים, מחאה נגד מלחמה, תיאורי מחלה ומוות. יש לציין את החטיבה הגדולה יחסית שמוקדשת לשירת טבע ובעלי חיים — בעיקר ציפורים, מעין נשיונל ג’יאוגרפיק פואטי.

רוב השירה המתורגמת היא מודרנית ומערבית, אך לא נפקד מקומה של הקלאסיקה, גם לא מבּחינה צורנית; יש במה גדולה לשירי הייקו מאת שישה עשר משוררים ובהם אלן גינזברג, ז’וליאן ווֹקַנס, אֶסטיבַּליס אֶספּינוֹסָה ועוד.

בגיליון נוטלים חלק עשרים מתרגמים ישראלים: אמיר אור, רועי צ’יקי ארד, שמעון בוזגלו, איתן בולוקן, דרור בורשטיין, יותם בנשלום, מרדכי גלדמן, שי דותן, יהונתן דיין, יהודה ויזן, דורית ויסמן, שמעון זנדבנק, גילי חיימוביץ’, גלעד מאירי, אפרת מישורי, סבינה מסג, טל ניצן, רותם עטר, ליאור שטרנברג וצביקה שטרנפלד.

הם תרגמו לעברית משמונה שפות: לטינית, יוונית, צרפתית, ספרדית, פורטוגלית, גרמנית, יפנית, אך רוב התרגומים הם מאנגלית. בין ארבעים ושמונה יוצרי הגיליון עשרים ואחד הנחשפים לראשונה לקורא העברי בדפוס וחלקם אף בכלל: גאווין איוורט, אֶסטיבַּליס אֶספּינוֹסָה, מרילין ברטונצ’יני, סמנתה ברנדסון, ז’וליאן ווֹקַנס, אליסה ולאי, ביל מנהייר, איאן מקמילן, ג’וזפ מ. רודריגס ועוד.

כל התרגומים עומדים בסטנדרטים של מיטת סדום ספרותית ננופואטית (12 שורות), למעֵט תשעה שירים שעברו ועדת הקצאות לשירים מיוחדים ומשיקולי עריכה זכו להקלות חריגות.

ננופואטיקה 11 הוא לשון ים מקומית לסירות תרגום שמאתגרות ומרעננות את העברית בפוליפוניה אקזוטית של קולות אלטרנטיביים ומשלימים.

ובננוֹ ננוחם,
גלעד מאירי

מתוך הגיליון:

 

גַ’לאלאוּדִין רוּמי
האהוב
הָאָהוּב הוּא הַכֹּל בַּכֹּל;
הָאוֹהֵב רַק מַסְתִּירֵהוּ.
הָאָהוּב הוּא כָּל הַחַי;
הָאוֹהֵב דָּבָר מֵת הוּא.

מאנגלית: אמיר אור

 

אוּצִ’ייַמַה קוֹשׁוֹ
לידה ומוות
הַדְּלִי אֵינוֹ מֵפִיק מַיִם
אֶלָּא מֵי הַיְקוּם כֻּלּוֹ
נֶאֱסָפִים עַל יְדֵי הַדְּלִי

כְּשֶׁמְּרוֹקְנִים אֶת הַמַּיִם עַל הָאֲדָמָה
הֵם אֵינָם נֶעֱלָמִים
אֶלָּא מֵי הַיְקוּם כֻּלּוֹ
הוֹלְכִים וּמְחַלְחֲלִים עָמֹק
לְתוֹךְ הַיְקוּם כֻּלּוֹ

חַיָּיו שֶׁל אָדָם אֵינָם מִתְהַוִּים עִם לֵדָתוֹ
אֶלָּא חַיֵּי הַיְקוּם כֻּלּוֹ
מִתְנַקְּזִים לַמַּחֲשָׁבָה “אֲנִי”

חַיָּיו שֶׁל אָדָם אֵינָם חֲדֵלִים עִם מוֹתוֹ
אֶלָּא חַיֵּי הַיְקוּם כֻּלּוֹ מִתְפַּשְּׁטִים
מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה “אֲנִי”
עָמֹק לְתוֹךְ הַיְקוּם כֻּלּוֹ

מיפנית: איתן בולוקן

 

ג’וזפ מ. רודריגס
אני, או אני בעיני רוחי
יֵשׁ לִי נְטִיָּה לְהַכְלִיל.
לָכֵן אֲנִי כּוֹתֵב “יַעַר”
אַף שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁשּׁוּם עֵץ אֵינוֹ זֵהֶה לְאַחֵר,

לָכֵן אֲנִי כּוֹתֵב “אֲנִי”.

אַף עַל פִּי כֵן לְעִתִּים אֲנִי בּוֹנֶה אֶת עַצְמִי.
אַף עַל פִּי כֵן לְעִתִּים אֲנִי מַחֲרִיב אֶת עַצְמִי.
אוֹ שְׁנֵי הַדְּבָרִים גַּם יַחַד:

כְּמוֹ תִּינוֹק נוֹלָד
אוֹ סְפִינָה טוֹבַעַת.

מספרדית: טל ניצן

 

ביל מנהייר
זה כמו לדבּר לירח
אֲבָל הַיָּרֵחַ נֶעְלָם בַּיָּם
הוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה יָּכוֹל לִגְרֹם לִי שִׂמְחָה

מאנגלית: רועי צ’יקי ארד

 

פרסי ביש שלי
שיר
צִפּוֹר אֶת אֲהוּבָהּ בִּכְּתָה
מֵרוֹם עָנָף חָרְפִּי;
הַפֶּלֶג הַקּוֹפֵא תַּחְתָּהּ
מֵעַל מַשָּׁב מַקְפִּיא.

עֵירֹם הַיַּעַר מֵעָלִים,
אַף פֶּרַח עַל הָאֲדָמָה;
וּבָאֲוִיר נִשְׁמַע רַק צְלִיל
גַּלְגַּל הַטַּחֲנָה.

מאנגלית: ליאור שטרנברג

 

דורותי פרקר
אורניתולוגיה למתחילים
שְׁנֵי אַנְקוֹרִים בְּכַף יָדִי
שְׁלֵוִים, בּוֹטְחִים וַחֲמוּדִים;
אֲנִי מַעְדִּיפָה לִרְאוֹת
קִיכְלִי מַבְזִיק בַּצַּמָּרוֹת.

מאנגלית: יותם בנשלום

 

גארי סניידר
*
אוֹכֵל כָּרִיךְ
בָּעֲבוֹדָה בַּיַּעַר,

אַיָּלָה מְכַרְסֶמֶת קוֹצִים בַּשֶּׁלֶג
מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה,
לוֹעֲסִים בְּיַחַד.

מַפְצִיץ חוֹלֵף
מֵעַל לָעֲנָנִים,
מְמַלֵּא אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁאָגָה.

הִיא מְרִימָה רֹאשׁ, זוֹקֶפֶת אֹזֶן,
מְחַכָּה שֶׁיַּעֲבֹר הַדָּבָר הָרַעֲשָׁנִי.

גַּם אֲנִי.

 

מאנגלית: סבינה מסג ואפרת מישורי

לרכישה לחצו כאן

לקריאה בגליון הקישו כאן

ננופואטיקה: גיליון עשירי // סֵפֶר שֶׁתֶף

 

העורכים: קרן שפי, אבנר מרים עמית
מערכת: אלכס בן ארי, גלעד מאירי, נועה שקרג’י, אפרת מישורי, רוני סומק

אָנוּנָנוֹ
שירה שיתופית בננופואטיקה

 

שירה שיתופית היא פעולה יצירתית שלכאורה הולכת נגד הנטייה המסורתית של המשורר לכתוב לבד את שירו. המעשה השיתופי מחייב צעד אחורה וויתור על בלעדיות על מנת לעשות מקום, במרכז המעגל, לטקסט המתהווה מתוך חיבור הקולות. אם כן, החוויה של הכתיבה השיתופית טומנת בחובה את אלמנט הננו. ננו אגו.

גיליון ננופואטיקה של שירה שיתופית הוא פרויקט עריכה ראשון מסוגו בהיקפו ובעומקו של שירה כזאת בעברית. הגיליון נערך על ידי אבנר מרים עמית וקרן שפי, והוא תוצר של שנות יצירה ומחקר בתחומי הכתיבה, השיתוף והמשחק החברתי. אבל עוד קודם לכן, הגליון הזה הוא תוצר של קהילה חיה ויוצרת, שהעורכים נמנים עליה.

עבוּר נפשות המחוברות בקשרים של ידידוּת ושוּתפוּת, כתיבה־יחד היא כר פורה לביטוי ומימוש של ארוס ושליחוּת חברתית. בה בעת, מפגשים של שירה שיתופית בכוחם לגשר על פערים מהותיים כמו למשל הפער הלאומי (בשיר של יונתן קונדה ומוחמד אגואני), הפער הבינדורי (בשיר של מרוה שלו מרום וסבתהּ ריקה שלו) והפער המרחבי־תלפטי (בכל שירי השער “שאלותשובות”).

ספר שתף מקיף עשר שנות יצירה שיתופית בעברית (כמו גם תרגום ראשון מסוגו לעברית של מחרוזת רנגה יפנית מהמאה ה־17); בסך הכל יש בו 45 שירים שיתופיים שנכתבו על ידי 86 משוררות ומשוררים, שעבור כמחציתם זהו פרסום ראשון. הספר מכיל שירים של צמדים, שלישיות וקבוצות, הגדולה בהן בת 12 משתתפות ומשתתפים (“איגרת מהפכנית 49”).

הספר מחולק לחמישה שערים, שכּל אחד מהם מייצג תת־ז’אנר מסוים של שירה שיתופית: “דו־כותבית” מתמקד בסגנון פתוח של כתיבה חופשית בצמד; השער השני, “רנגה”, מוקדש לצורה מסורתית ומובנֵית של כתיבה־שיתופית, שמקורהּ יפני; השער השלישי, “שאלותשובות”, מוקדש לפרקטיקה של הסוריאליסטים הצרפתים; השער הרביעי, “הדהודים”, מוקדש לעיבודים ספרותיים, מבוססי קהילה, בהשראת דור ה”ביט”; והשער האחרון מתמקד בז’אנר מקורי שהגו עורכי הספר — “אותיות”.

המבואות בפתח כל שער, כמו גם ה”הערות על התהליך” המצורפות לחלק מן היצירות, נועדו לתת לשירים קונטקסט תיאורטי ואנושי, על מנת לתמוך בקורא/ת במסעה אל לב השירה השיתופית, ובכלל. כמו כן, בסוף הספר מצורף טקסט מניפסטי שנכתב ביוני 2011 המעניק נקודת מבט נוספת על הכוח האידיאולוגי המניע אסופה זאת.

אך למעשה, הספר מסתיים בידיים שלך שמחזיק/ה אותו עכשיו. קח/י אותו לאן שבא לך.

חיבוק, חיבור,

גלעד מאירי
אבנר מרים עמית
קרן שפי

 

מתוך הגיליון:

יונתן קונדה + מוחמד אגואני / תולדות הסכסוך

כְּדֵי
לוֹמַר
חֵרוּת
צָרִיךְ
לְשַׁפְשֵׁף
תָּ’עֵינַיִם
כעלא־א־דִּין
בשד’ יְרוּשָׁלַיִם
עָנִי
אָחִי
נוֹתֵן
לַלַּיְלָה
לִהְיוֹת
סַם
הִתְנַגְּדוּת
נִשְׁפָּךְ
בְּזַעַם
עַל הַדְּיוֹ
כָּאן
בַּבַּיִת
בְּיָפוֹ
בַּשְּׁכוּנָה
אֵין
מִשְׁטָר
אֵין
יֵאוּשׁ
אֵין
סִבָּה
לוֹמַר
תַּחְתֹּם
כָּאן
הֶסְכֵּם
וִתּוּר
עַתִּיק
עַל
זִכָּרוֹן
כָּאן
הַמַּפְתֵּחַ
לִשְׁתִיקָה
עַל הַצַּוָּאר
תָּלוּי
בָּנוּ
יֵשׁ
פִּזְמוֹן
שֶׁל
עַם
חוֹזֵר
מֵהַגָּלוּת
שֶׁל
כִּבּוּשׁ
הַמִּלִּים
בַּפִּנָּה
כְּדֵי לִשְׂרֹד
נִסִּינוּ
לְהִתְבּוֹנֵן
בְּמַה שֶּׁנִּקְרָא
חֵרוּת
הַלַּיְלָה
בֵּין הַמִּשְׁפָּטִים
הַמִּסְתַּיְּמִים
בֶּאֱמֶת
וּבִשְׁתִיקָה
יְשָׁנָה
חֵרוּתֵנוּ.
טְעִיתֶם
אֲנַחְנוּ
פֹּה
חַסְרֵי
דִּמְיוֹן
עֲבָדִים
אֲדוֹנִים
לִשְׁתִיקַתְכֶם
מֻפְתָּעִים?
כְּמוֹ
סוֹד
נַתְחִיל
מֵחָדָשׁ
בְּפִינוּ

 

קרן שפי + אלכס בן ארי / ברבור1

בָּרוּךְ הַגָּג
שֶׁמֵּעַל לְרָאשֵׁינוּ
וְהַמַּיִם שֶׁבָּאֲדָמָה

דֶּרֶךְ אֵדֵי הַתֵּה
כֶּתֶם הַלִּימוֹנִית

נָעָה בַּמַּיִם
כְּאִלּוּ הֵם רוּחַ
בֹּקֶר

לְצַד חַבְלֵי הַכְּבִיסָה
תָּלוּי לְגוּפָהּ — סִנָּר

חַבְלֵי כְּבִידָה
מוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב
הָאֶצְבָּעוֹת נִמְתָּחוֹת —

כְּפוֹר עַל הַזְּגוּגִית
מַסְתִּיר סֶדֶק יָשָׁן

מַקְלוֹ שֶׁל הָעִוֵּר
נִתְקָל בְּעַמּוּד הַפָּנָס
מַשְׁמִיעַ קוֹל
זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת:
אוֹפַנַּיִם, סַפָּה כְּחֻלָּה וְגֶבֶס

מַזְּגָן שָׁר
בְּלֵיל קַיִץ
מִן הַסָּלוֹן הָרֵיק

בְּחַלּוֹנִי הָעֶרֶב: חֲצִי יָרֵחַ
וְזֶה הַכֹּל

הַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיָּרֵחַ
מִי מִסְתַּכֶּלֶת עָלָיו
עַכְשָׁו?

קָפֶה רִאשׁוֹן
פָּנָיו שֶׁל הַדַּוָּר יְגֵעִים

 

נעם פרתום + אבנר מרים עמית

צְפוּ: הָעַיִן הִיא בּוֹלְעָן
מִדְבָּרִי
נוֹשֵׁם.
מָתַיְשֶׁהוּ אוּלַי אֶתְרַגֵּל
לְרֹחַב שַׁלְוָתָהּ
וְאֶפְרֹשׂ פֶּרַח
וְעוּגָב וּמִלָּה
לִכְבוֹדָהּ

לרכישה לחצו כאן

לקריאה בגליון הקישו כאן

ננופואטיקה: גיליון תשיעי

 

עורכים: גלעד מאירי, אלכס בן ארי, נועה שקרג’י
מערכת: אלכס בן ארי, גלעד מאירי,
נועה שקרג’י, אפרת מישורי, רוני סומק
עורך הגיליון: גלעד מאירי

 

פתח דבר

 

ננוֹפּוֹאטִיקה 9 מתמקד בעיקר בשירה מקומית צעירה ומשקף את רוח התקופה: בגיליון 58 יוצרים, רובם ישראלים, 27 מהם טרם פרסמו ספר שירה.
בצד נושאים מסורתיים וגבוהים של אהבה, מוות, צבא, ילדות, משפחה, הגות וכדומה, יש נושאים פופואטיים כגון, ספורט, אמנות רחוב וטכנולוגיה. בהתאם לגיוון הנושאי, יש גיוון סגנוני: לירי, אקספרמנטלי, אוונגרדי והומוריסטי.
אמנם, רוב שירי הגיליון מעוצבים בצורה חופשית, אולם יש מבחר רחב למדי של שירי הייקו שנכתבו במקור בעברית (טלי אשר, שיר דהן, שמעון זייפר, בעז יניב, צביה ליטבסקי, גיא שקד) ומתורגמים (פרדי בן ארויו, אלן גינזברג, לנגסטון יוז וג’ק קרואק), שמונה סונט מילה (רות אשור, ישראל ורמן, גלעד מאירי ורוני סומק) וקורט שירה בפרוזה (יונדב פרידמן). כמו כן, בגיליון משולבים 16 תרגומים מאנגלית: בן ארויו, ויליאם בלייק, גינזברג, יוז וקרואק, אשר כאמור, רובם הייקו.
גיליון החורף של ננופואטיקה 9 הוא בגדר שבר ענן ננו; טפטוף פואטי על פני המרחב הספרותי הישראלי.

קיראו ותהנו,
גלעד מאירי, אלכס בן ארי, נועה שקרג’י

 

לרכישה לחצו כאן

 

מתוך הגיליון:

 

גל שמי
באמת רק פנתר
רֶגַע
לִפְנֵי
שֶׁהַחַיִּים
מְזַנְּקִים כְּמוֹ
זַן מְסֻיָּם שֶׁל
פַּנְתֵּר בְּמַסְוֶה
מְסֻיָּם שֶׁל חַיִּים
אֵין הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹת
לְבַד מִלְּהַשְׁקִיט וּלְכַסּוֹת
עַל הַקּוֹלוֹת בְּמִין טִנְטוּן וּלְהַסְכִּית
לִדְרִיכוּתָם הַחֲמוּשָׁה שִׁנֵּי־סַכִּין וּלְהַסְכִּין
עִם הַגְּזֵרָה הַמְאֻבְזֶרֶת לִהְיוֹת טַרְפָּם וּלְהַבְחִין
כֵּיצַד אֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת מִתְדַּרְדֶּרֶת בִּקְפִידָה בֵּין שִׁלְפֵי הַשִּׁבֳּלִים
וּלְקַלֵּל אֶת גְּזַר־הַדִּין
וּלְהַמְתִּין לְלֹא
כְּבִידָה

 

בעז יניב
חום ים־תיכוני

א
כְּמוֹ הֶעָלֶה הַזֶּה,
כָּךְ גַּם אֲנִי,
נָפַלְתִּי בְּדִיּוּק בַּזְּמַן
ב
הָרֹאשָׁן שׂוֹחֶה
הַצְּפַרְדֵּעַ קוֹפֶצֶת
אֲנִי שׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה
ג
הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת בָּעֲמָקִים
הַשִּׁעוּל בְּמַעֲלֵה גְּרוֹנִי
ד
הָאֲדָמָה הַקָּרָה,
הַתּוֹלָעִים הַשְּׂמֵחוֹת,
פַּחַד לֹא רָאִיתִי

 

מאיה ויינברג
זה הכול
זֶה הַכֹּל פְּסִיכוֹלוֹגְיָה אָמְרָה הַפְּסִיכוֹלוֹגִית.
זֶה הַכֹּל כֶּסֶף אָמַר עוֹרֵךְ הַדִּין.
זֶה הַכֹּל פִיזִיקָה אָמַר הַפִיזִיקַאי.
זֶה הַכֹּל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת.
זֶה הַכֹּל בֵּינוֹנִי אָמַר לִי אָהוּב בֵּינוֹנִי.
כֻּלָּם צָדְקוּ וְהַכֹּל הִמְשִׁיךְ
חַף מֵהַגְדָּרָה
בְּדַרְכּוֹ הַקְּטַנָּה, הַיָּפָה, הַמְפֻתֶּלֶת
אַחַת פַּעֲמִית.

 

שגיא אלנקוה
ביוגרפיה
מַה שֶּׁאֶעֱשֶׂה שָׁם,
מִתַּחַת לָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה,
זֶה מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה
עַכְשָׁו.

(19.9.14)

 

עודד כרמלי
*
יֵשׁ הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ
אֲבָל אֵין נֶפֶשׁ
וְכָךְ זֶה יִשָּׁאֵר

 

רות אשור
לפעמים הם שואלים איך זה שבחורה
כמוך עדיין רווקה?
אַל תַּגִּידִי שֶׁהַגַּעְגּוּעַ
הוּא פְּרִיחָה עַל כָּל הַגּוּף, שֶׁאַתְּ
מְגָרֶדֶת בּוֹ עַד דָּם, מְנַסָּה
לְהַרְגִּישׁ
כְּאֵב אַחֵר

פָּשׁוּט תַּעֲנִי
שְׁאֵלָה טוֹבָה

לקריאה בגליון הקישו כאן

ננופואטיקה: גיליון שמיני

פתח דבר

יותר משהיא סוגה, כתיבה קונספטואלית היא אוסף של תובנות יסוד על העולם, השפה והאמנות שמתוך ההפנמה שלהן צומחים אופני ביטוי חדשים ומתחדש העניין באופני ביטוי קיימים שנדחקו לשוליים.

התובנות הללו קשורות בהכרה במגבלותיהן של המקוריות והיצירתיות בכתיבה, בהפנמת דפוסי ההתקשרות והמגע החדשים בעידן הרשתות החברתיות והשלכותיהן על עולם הרגש ועל חיי היומיום, בהתמודדות עם הנגישות שנולדה בעידן האינטרנט לכמויות אסטרונומיות של טקסטים ובזמינותם של כלים חדשים ההופכים את ההעתקה, הגזירה, הצרוף ושאר מניפולציות המאפשרות לייצר טקסט חדש מתוך טקסט קיים לקלות מאוד.

הגליון שלפניכם מוקדש כולו לאופני הביטוי החדשים־מחודשים הללו. הוא מכוון להציג מניפה רחבה ככל הניתן שלהם בעברית לצד תרגומים ומחוות ליצירות מרכזיות מן הסוג הזה מן העשורים האחרונים בעולם וכן כתיבה עיונית המתארת את האקלים הרוחני־אמנותי הזה ומשרטטת בקווים כלליים תחנות בהתפחותו.

מבין התובנות שבבסיס הכתיבה הקונספטואלית אולי המפתיעה ומעוררת המחלוקת מכולן היא זו בדבר מגבלותיו של מושג המקוריות או היצירתיות האישית בכתיבה. כתיבה מקורית/יצירתית נתפסת בימינו כתנאי הכרחי ומובן מאליו ליצירת ספרות טובה ובהתאמה טיפוח, שכלול והערכה של הקול האישי הייחודי נמצאים בלב לבו של השיח הספרותי. אולם דווקא ההצפה האדירה של טקסטים אישיים, ספרותיים ולא ספרותיים, מאז עידן האינטרנט מאפשרת לראות ביתר קלות באיזו מידה ההצבה הזו של של האני כמרכזו (הגלוי או הסמוי) של הטקסט וכאחראי הבלעדי או העיקרי לייצורו מגבילה את היצירה מבחינת היכולת שלה לבוא במגע עם “הגדול”, כלומר לפגוש את היסוד הרחב, האפי, של הרוח והקיום האנושיים.

מתוך הכרה זו, בין היתר, צמחה הכתיבה ה־”בלתי־מקורית”, אחד הענפים הפוריים ביותר של הכתיבה הקונספטואלית. הפרקטיקות שלה כוללות העתקה מחדש של טקסטים קיימים, ניכוס (appropriation) של טקסטים קיימים על ידי הכרזה עליהם כשיר בהקשר חדש, תימלול, שירה שנכתבת על ידי או בעזרת מחשב וכיוצא באלו. במסה החותמת את הגליון, סוקר המשורר ערן הדס, המשורר הקונספטואלי הותיק והבולט ביותר המפרסם בארץ, את פועלו של המשורר האמריקאי קנת’ גולדסמית, מחלוצי הכתיבה הבלתי־מקורית ואולי המדברר המוכשר ביותר שלה. הדס גם מתרגם לראשונה לעברית חלקים מספרו של גולדסמית, “תאוריה” שראה אור בשנה שעברה.

אין זאת כדי לומר שכתיבה קונספטואלית היא המענה היחיד למגבלת המקוריות. היו וישנן בעבר ובהווה אופני הבעה אחרים המכוונים את פניהם אל “הגדול” ואינם מעמידים את הכותב באופן הגמוני במרכזם. כאלה הם למשל ההייקו ושירת יוון הקלאסית וכן כותבים דוגמת שייקספיר, טולסטוי ואחרים לאורך הדורות עד ימינו. במובן זה ניתן לראות את השירה הקונספטואלית כגלגול עכשווי של מסורות הכתיבה האלה, גם אם תוצריה נראים במבט ראשון שונים מאוד. השוני משקף לא בהכרח הבדל במהות אלא בעיקר את התמורה המשמעותית בכאן ועכשיו של החיים האנושיים מאז עידן האינטרנט, וכל מסע אל הגדול ראוי הלא שיתחיל בכאן ועכשיו.

עוד בגליון:

“למה הם” של ליאור זלמנסון ו־”או” ו־”הארץ שלך מהממת” של אלכס בן ארי הם שירים שהטקסט שלהם מיוצר כולו באופנים שונים על ידי מנוע החיפוש של גוגל.

שיריו של דניל אומנסקי הם טקסטים שיוצרו תוך שימוש בתוכנת מחשב שנכתבה על ידו לצורך זה.

“קניין רוחני” של אלה נובק הוא מחזור שירי רדי מייד מתוך קטלוגים של איקאה. “האוס” של אורית גידלי גם הוא שירת רדי מייד מתוך סדרת הטלוויזיה באותו שם, “וידאו: השקית” של אלפרד כהן הוא ניכוס של קטע וידאו מתוך הסרט “אמריקן ביוטי”. “ארבע בקשות אהבה” של ליאור זלמנסון מבוסס כולו על משפטים מתוך מכתבי הונאה אינטרנטיים מתורגמים באמצעות גוגל טרנסלייט ואילו שירו של אודי שרבני המובא בגליון הוא רצף משפטים מתוך ראיון עבודה שהתוכן הושמט מהם ומה שנותר הוא רק המעטפת הלשונית.

שניים מן התחומים שחוזרים לקידמת הבמה בהקשר של השירה הקונספטואלית הם שירה מבוססת אילוצים ושירה קונקרטית (או ויזואלית). פרק השירה הקונקרטית בגליון נפתח עם שלוש עבודות קלאסיות משנות ה־90 של אפרת מישורי, החלוצה בתחום זה בעברית שפועלת בו בעקביות כבר שלושה עשורים. בהמשך שני צמדי שירים של שני משוררים מן העת האחרונה: אורי שכטר ויריב זרביב ושיר־אילוץ של המשורר רועי צ’יקי ארד.

במאמרו “שלושה מהלכים בשירה האמריקאית שלאחר מלה”ע ה־2” משרטט ערן הדס את הקרקע שממנה צמחה הכתיבה הקונספטואלית דרך תרגומים לשיריהם של מספר משוררים שהם אבני דרך בתחום. בהקשר זה מובא גם מבחר משירי הכרוניקה עתירי החדווה של א”ג ת’ריב משנות ה־70 של המאה הקודמת בתרגומו של תומר ליכטש, אחד המשוררים הקונספטואליים הפעילים והמשמעותיים היום.

“קדיש” של תומר ליכטש המוקדש לסטיב ג’ובס, מייסד “אפל” שנפטר ב־2011, איננו שייך אולי על פי ההגדרות המקובלות לכתיבה הקונספטואלית, אבל הוא לוכד בצורה מפעימה את התודעה החדשה שמתוכה צומחת הכתיבה הזו ומניח אצבע פואטית מדויקת בנקודת הצומת בו חצה העולם, ואתו הכתיבה, את נקודת האל־חזור לעבר הנופים התודעתיים החדשים שלהם מוקדש הגליון.

הזורעים בדמעה ברינה יְקַצְּרוּ,
אלכס בן ארי

 

מתוך הגיליון:

 

ליאור זלמנסון / ארבע בקשות אהבה שנשלחו אלי ברשת

1.

שלום יקירה, קוראים לי מישהו לפי שם.

אני פשוט מסתכל על הפרופיל שלך,

את נראית טוב בתמונות שלך וזה היה כל כך טוב אליי,

אני אעשה אוהב אותנו להיות חברים.

2.

שלום, קוראים לי אישה.

אני בחיפוש אחר אדם כנה

ואמיתית ליחסים לטווח ארוך מאד

יכול להוביל אותנו למשהו טוב יותר בעתיד.

אפשר אני יכול לשאול אותך לחבר?

כך שאני יכול לספר לך על עצמי

ונוכל שעות לא בבדידות.

3.

שלום קוראים לי איש.

אני מסתכל על אתר,

מוצא תמונות שלך יפות מאד.

אנחנו יכולים לחלק תחושה

על ידי להיות חברים טובים.

מקווה לראות את התשובה שלך

כמו שאת קוראת תשובה שלי.

4.

שלום היקר שלי,

השם שלי הוא להתחתן.

אני ילדה אחת

צעירה לא נשואה

מחפשת קשר זמן רב.

אני מאוד שמח לקרוא את הפרופיל שלך

ואני מעוניין בך.

כדאי מאד להכיר לנו כדי לעשות טוב אחד לשניהם

כי חיים קצרים אומרים לנו.

אז בבקשה אתה יכול לפנות אלי,

בלי מחשבות.

לרכישה לחצו כאן

הגליון המלא: ננופואטיקה 8