ננופואטיקה 17-שירה עיראקית 2019-1919

ג’מיל סידקי א־זהאווי
רעידות האדמה

הַטֶּבַע אֵינֶנּוּ מַשְׁלִים עִם בָּנָיו
וְאֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בְּמָקוֹם וּבִזְמַן

מִתַּחַת רַגְלֵינוּ גּוֹאֶה לֵב הָאָרֶץ
וְכָל אִישׁ עוֹצֵם אֶת עֵינָיו שַׁאֲנָן

בְּבִטְנָהּ אֵשׁ יוֹקֶדֶת וְהִיא מַמְשִׁיכָה
לְהַקִּיף אֶת שִׁמְשָׁהּ בִּנְתִיבָהּ הַיָּשָׁן

רְעִידוֹת אֲדָמָה עֲלוּמוֹת בִּקְרָבֶיהָ
וְאֵין הַיּוֹדֵעַ אֶת סוֹד פְּרִיצָתָן

רַבּוֹת הַסְּבָרוֹת שֶׁבִּקְּשׁוּ לְחָשְׂפוֹ
וְכָשְׁלוּ מִלִּמְצֹא לוֹ פֵּרוּשׁ וּמוּבָן

חַשְׁמַל הוּא הַשֹּׁרֶשׁ לַכֹּל, הַגּוֹרֵם
לְעוֹלָם זֶה לָנוּעַ לְכָאן וּלְכָאן

אַךְ יֵשׁ גַּם בּוּרִים וְעַמֵּי אֲרָצוֹת
הָרוֹאִים בָּזֶה רֶמֶז לְאֶצְבַּע שָׂטָן

וְיֶשְׁנָם הַסְּבוּרִים שֶׁהָאָרֶץ כֻּלָּהּ
נִשֵּׂאת עַל מִצְחוֹ שֶׁל שׁוֹר מְקֻרְנָן

פתח דבר

גלי ההגירה הגדולים ששוטפים את החופים הפיזיים כמו גם את החופים התרבותיים ברחבי העולם, לא פסחו על ישראל — מדינת המהגרים — ועל השירה העברית, שעסוקה כבר שנים רבות במולדות ישנות וחדשות ובתהליכי התרגום של מולדת אחת לאחרת. במובן זה, אוסף השירים שלפניכם מצטרף למגמה ארוכה ומפותלת של הכרת השירה במדינות שכנות, מהן היגרו יהודים לישראל במהלך המאה ה־20. עם זאת, בניגוד לספרים מתורגמים של משוררים יחידים מצד אחד, או לאנתולוגיות המתחקות אחרי הביטוי החובק כול “שירה ערבית” מן הצד השני, אוסף זה (בדומה למושאיו) הוא ייחודי וראשון מסוגו בכך שהוא עוסק בשירה עיראקית מודרנית. היינו הוא מבקש להאיר מקום, זמן ותרבות קונקרטיים בהם השירה זכתה למעמד מיוחד במשך דורות רבים.

ב־1.10.2019 תחגוג עיראק מאה שנים לסיום השליטה העות’מאנית (רק 13 שנים לאחר מכן, ב־3.10.1932 זכתה בעצמאות מלאה), אולם מסורת השירה העיראקית זכתה למעמד מרכזי כנזר האמנויות דורות רבים קודם לכן, כמו גם בעשוריה הראשונים של עיראק המודרנית. כפי שמתארת הילה פלד־שפירא ברשימתה להלן, הנעשה בשירה העיראקית היווה שיקוף וביטוי של תהליכים חברתיים, תרבותיים ואסתטיים שהתחוללו במדינה לאורך שנים. לאחר שנות רדיפה, הצרת צעדים וצנזורה, מעמדם של השירה והמשוררים שוקמו לאחר נפילת שלטונו של סדאם חוסיין והשינויים שהתחוללו בעקבותיה. ועם זאת, היום, בעיראק האחרת, הועם זוהרה של השירה והבכורה, אם בכלל ניתנת לספרות, שייכת לסיפורת, לפרוזה.

לדעתנו, המאפיין המרכזי בשירי הקובץ שלפניכם הוא תחושת השניוּת ביחס למילים “בית”, ו”מולדת”. זאת ככל הנראה משום שעבור משוררים עיראקיים רבים (ולא רק עיראקיים) המיקום הגיאוגרפי של הבית קיים, אך חוויית הבית שבמיקום זה — אבדה. באופן מרתק, המושגים הדומיננטיים אחרי הבית והמולדת הן המילים “מילים” ו”שירה”, המתגלות בשירים לא פעם כבוגדניות וארורות ועם זאת — כמפלטו היחיד של המשורר הגולה. כלומר, בין המולדת והבית ובין המילים והשירה מתקיימת זיקה מרתקת המשליכה גם על הבית והמולדת שיש למשורר בשירה ובשפה עצמן. בתהליכי העבודה על הקובץ גילינו שוב ושוב את המעבר ממרחב פיזי אחד למשנהו כמאפיין ראשון של המשוררים שנולדו בעיראק, גדלו בעיראק, כתבו בערבית אבל חיו ונפטרו בשטוקהולם, בברלין, בסן פרנסיסקו ובערים נוספות.

בדומה לשירה העברית, גם השירה העיראקית השתחררה מחרוז וממשקל במהלך שנות ה־40 של המאה ה־20. תהליך זה, שראשיתו ביצירתם של נאזכּ אל־מלאיכּה ובדר שאכר אל־סיאב, שהחלו לכתוב שירה חופשית, נוסחו כעשרים שנה מאוחר יותר במניפסט השירה הערבית שעליו חתומים כמה מן הבולטים במשוררים העיראקיים: פאדל אל עזאווי, סמי מהדי, ח’אלד עלי מוסטפא (עיראקי ממוצא פלסטיני) ופאוזי כרים. המניפסט מובא כאן בעברית לראשונה, בתרגומו של אריה גוס.
מבחר זה מאגד מיצירותיהם של 31 משוררים עיראקיים שכתבו בין ראשית המאה העשרים ועד ימינו אנו, ולפיכך הוא מהווה הצצה ראשונה למבחר מתוך השירה העיראקית במאה האחרונה ולא מקיף את המכלול העשיר שלה. מעבר לפרסום של שירה משובחת ומגוונת מתרבות קרובה־רחוקה, בעריכת הגיליון הזה ביקשנו להציע לקורא מפה ראשונית ויכולת התמצאות בסיסית בשירה העיראקית של המאה ה־20. מי שמחפש כמונו, למצוא מעט סדר בבלגן יוכל להיעזר ברשימתו הנהדרת של כאזם ח’נג’ר הממפה (גם אם תחת התנגדות מתודולוגית מוצדקת) את הדורות בשירה העיראקית, לקרוא מעט על המשוררים שכתבו את השירים ולהיעזר במפת השירה המופיעה בגב הכריכה.

אנו מודים לכאזם ח’נג’ר שכתב את רשימתו במיוחד עבור גיליון זה, ולכל המשוררים שנתנו את הסכמתם להשתתף בקובץ זה. לצערנו, חלק מהמשוררים שביקשנו לפרסם משיריהם לא נענו לנו. מסיבה זו ומסיבות נוספות אנו מקווים שהקובץ הזה הוא פתח לאנתולוגיה מקיפה יותר שתראה אור בעתיד. אנו מבקשים להודות למתרגמים: סלמאן מצאלחה, יותם בנשלום, אהוד הורביץ, רותם עטר, אריה גוס ויאיר חורי. אנו מודים גם להילה פלד־שפירא על רשימתה העוסקת בקשר שבין השירה ובין תהליכים חברתיים ופוליטיים שהתרחשו בעיראק.
אנו מבקשים להקדיש גיליון זה לפ

רופ’ ששון סומך, מי שהיה בצעירותו בן בית בשדה השירה בעיראק והפך עם עלייתו לישראל לבן בית בעברית ובשדה השירה בארץ. במהלך עשרות שנים ששון תיווך את פניני הספרות והשירה הערבית לקוראי העברית בישראל, והעמיד דורות של תלמידים הממשיכים את דרכו. אנו מקדישים לו את הגיליון כהצדעה על עבודתו הן כמתרגם והן כחוקר.

קריאה מהנה,

נועה שקרג’י, עידן בריר
מספר עמודים: 132
מחיר הספר: 40
שנת הוצאה: 2019

ננופואטיקה: גיליון 15

חמישה עשר גליונות הם הזדמנות לעצור לרגע ולהפנות מבט חטוף לאחור. גליון ננופאטיקה ראשון ראה אור בקיץ 2013. כשנה וחצי לאחר מכן, החל מחורף 2016, החלו לראות אור לצד הגליונות השוטפים גם גליונות נושא המרחיבים ומשלימים את פעולתו של כתב העת. כל גליון נושא כזה מוקדש לתחום יחיד שהפניית זרקור אליו מעוררת ומרחיבה, לתחושתנו, את אפשרויותיה של השירה העברית.

כך למשל ראה אור “ספר שתף”, אוסף ראשון בעברית של שירה שיתופית (עורכים: אבנר עמית וקרן שפי; ננופואטיקה 10). המאיר יותר מעשור של פעילות שמתחוללת בתנופה בשולי הזרם המרכזי. נועה שקרג’י ערכה את גליון הסיקסטיז, שהפנה מבט אל משוררים ילידי שנות הששים ובחן את מקומם ומהלכם בשירה העברית (ננופואטיקה 6). עוד ראו אור גליון ראשון מסוגו המוקדש לשירה קונספטואלית בעברית (עורך: אלכס בן־ארי; ננופואטיקה 8), גליון תרגומי שירה קצרה מן העולם (עורך: גלעד מאירי; ננופואטיקה 11) וגליון שירי וסיפורי ילדים העוסקים בילד האחר (עורכים: מורן אביב דביר, רונית חכם, גלעד מאירי ונועה שקרג’י). שני גליונות נושא נוספים רואים אור בסמיכות לגליון הנוכחי: ננופואטיקה המוקדש לאלן גינזברג (עורכים: עמיחי חסון וגלעד מאירי; ננופואטיקה 11) וגליון דיוקנאות פואטיים (עורך: יהונתן דיין; ננופואטיקה 14).

לצד אלה מוסיפים לראות אור הגליונות השוטפים, בעלי נושא חופשי, כמו זה הנוכחי. גליונות אלה מחויבים ומכוונים לקשב לכל המתחולל בשירה העברית כאן וכעת. זהו קשב כפול: מחד, כרוי לכל מה שמגיע מעצמו אל שולחננו ומאידך, יוזם ומחולל. חלק ניכר מכל גליון הוא פרי של קשר נמשך עם קהילת כותבים, חדשים וותיקים, שכתב העת מזמין, ולעיתים אף מדרבן. בין אלה ניתן למנות בגיליון הנוכחי למשל את נעמה בוגט, בת־שבע דורי־קרלייה, עודד זידל, יעל נצר ואחרים, מרביתם מפרסמים בננופואטיקה מראשית הדרך, שלו ושלהם.

בפתח הגליון איתן בולוקן, המוכר כמתרגם שירה יפנית ומשורר הייקו, מפרסם לראשונה מבחר קטן של שירה לירית. מרתק לראות כיצד הרגישויות והערכים האסתטיים שהוא מביא עמו מן השירה היפנית מתממשים באופן מעודן ורב־כוח בצורת שיר מערבית.

כתמיד, לצד סוגות אחרות בנות הזמן, הגליון מקדיש מקום לא מבוטל ליצירה אל־מקורית וקונספטואלית לגווניה. ליאור זלמנסון מנכס ממודעות גיוס התרומות של ויקיפדיה שיר חתרני החושף את פניו הכוחניים של הקמפיין. אמיר כהן, שזהו לו פרסום ראשון, משרטט ואריאציה נבונה ומשעשעת על דיוקן עצמי באמצעות תוצאות החיפוש של שמו בפייסבוק. שמות חדשים נוספים הם עמית בן־עמי בשיר רדי־מייד מתוך מילון עברי־עברי מקוון ואילנה בוקסנהורן בשיר גרפי המתפרסם לצד שיר גרפי של אפרת מישורי, מן החלוצות של צורת השיר הזו בעברית. ד”ר מני אדלר ופרופ’ אבי שמידמן מאוניברסיטת בן־גוריון יצרו תוכנת מחשב שלמדה לעומקה את כל כתבי עגנון וחיברה על בסיס הידע הזה 11 קטעי פרוזה קצרים, אשר שמלבד איכותם המפתיעה וזיקתם הברורה לעגנון, פותחים שאלות עומק על מקוריות, סגנון וגבולות המבע האישי.

בתחום השירה בפרוזה והפרוזה ממש, קטעים חדשים פרי עטו של מחבר ספר עלטה, מבחר פרגמנטים של יונתן רז־פורטוגלי מתוך ספר העתיד לראות אור בקרוב, סיפור קצר של יעל נצר וטקסטים של מרב זקס־פורטל וזהר איתן. פרוזאיקון אחר, אשכול נבו, מפרסם דווקא שיר קצר, ואילו אורית גידלי מפרסמת את “השאלון”; שיר אהבה ארוך העוטה על עצמו תבנית פרוזאית־בירוקרטית קרה וצובר, מתוך הפער בין הצורה הזו לבין התוכן, עוצמה רגשית גדולה. עוד בגליון טעימה מספר שיריו השני של תומר ליכטש שיראה אור בקרוב ושירים חדשים של רוני סומק, גלעד מאירי, יחזקאל נפשי, דורית ויסמן ואחרים.

עריכת כתב העת מפגישה אותנו שוב ושוב באינטנסיביות ובמיידיות שאין שניות להן עם פעימת היצירה המתחוללת סביבנו כל העת, על המגוון, ההמולה, קשת הקולות וההתכוונויות שלה. אנחנו מקווים שגם הפעם עולה בידי הגליון לכנס כמוסה מן ההתרחשות הזו, אשר עם התמוססותה בתודעת הקורא תעניק גם לו משהו מחווית המגע הזה.

 

קצרים השירים ומותר בם לנגוע.

 

באהבה,

אלכס, גלעד ונועה

מתוך הגיליון

 

איתן בולוקן

גלוי

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת

עַל צַוָּארָם הֶחָשׂוּף שֶׁל זִכְרוֹנוֹתֶיךָ

לְאַט הִיא זוֹרַחַת

עַל כַּוָּנוֹתֶיךָ הַכֵּנוֹת וְכִשְׁלוֹנָן הַנֶּעֱרָם

הִיא זוֹרַחַת עַל פִּתּוּלֵי הַפַּחַד

וּתְהוֹמוֹת הַהִסּוּס

עַל טַרְשֵׁי הֶעָמָל

וְהֵנֵץ הַהֶעָזָה

כָּעֵת אוֹרָהּ עַל כַּפּוֹת יָדֶיךָ

הַנּוֹגְעוֹת בְּעוֹרָהּ שֶׁל הַיְּשֵׁנָה לְצִדְּךָ

כֹּל שֶׁגָּלוּי

מַיְשִׁיר מַבָּטוֹ אֵלֶיךָ

 

איתן בולוקן

מקשיב

כֹּל שֶׁעָבַר עָלֶיךָ בַּיָּמִים הָהֵם

כֹּל אֲשֶׁר חָרַשׁ תְּלָמִים עֲמֻקִּים בְּאַדְמַת שְׁתִיקָתְךָ

הִנֵּה נוֹתַרְתָּ אִתּוֹ

וְשִׂיחַתְכֶם הַנִּמְשֶׁכֶת רוֹאָה קַיִץ נוֹסָף

לִפְעָמִים בָּעֶרֶב, בַּחֲלֹף הַתַּבְעֵרָה

כֹּל שֶׁהָיָה נֶאֱסָף וּמִתְעַבֶּה וּמִתְיַשֵּׁב לְצִדְּךָ

גַּם צְלָמִים רְחוֹקִים שֶׁכָּאֵלֶּה

עוֹרְגִים לְקִרְבָתוֹ שֶׁל מַקְשִׁיב

 

 

איתן בולוקן

מפל

הַמַּיִם רַבִּים וּבָאִים בָּנוּ

הָרַעֲנַנּוּת הַדּוֹקֶרֶת

תּוֹךְ טְבִילָה בַּנָּהָר

קֶצֶב הַחֲתִירָה

בְּמַשַּׁט הַפְּרֵדָה

לְעִתִּים גּוֹבֵר הַחֶסֶד

וְאָנוּ עוֹמְדִים עֵירֻמִּים

בּוֹעֲרִים

תַּחַת הַמַּפָּל הַגָּדוֹל שֶׁל חַיֵּינוּ

מָה יִשָּׁאֵר מִמָּה שֶׁנִּשְׁאַר?

 

 

איתן בולוקן

לקראתֵךְ

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ

בָּא לְתוֹךְ הַחֶדֶר

כְּשֶׁצְּלָלִים מִתְעַגְּלִים מִמְּנוֹרַת הָרְחוֹב

 

גַּם הַלַּיְלָה

הַכִּסֵּא נוֹתָר בְּאוֹתָהּ זָוִית

שֶׁבָּהּ קַמְתִּי לִקְרָאתֵךְ

 

אסף דבורי

לווייתן

1.

בְּפֶתַח חֲנוּת

מַפַּת עוֹלָם מְגֻלְגֶּלֶת

תָּכְנִיּוֹת בְּרִיחָה.

 

 

2.

סֵפֶר נִשְׁמָט

קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר

 

עוֹרֵב קוֹפֵץ אֶל הַכְּבִישׁ.

 

 

3.

מוּל הַדֶּלֶת

עוֹמֵד וּמְחַכֶּה

עֲצִיץ מֵת.

 

4.

בְּאֶמְצַע חֶדֶר

לְאַט

עוֹמְדִים הַדְּבָרִים. 

 

5.

אַרְגָּזִים סְגוּרִים, הֵד

מִלְּפָנַי, מִצְּדָדַי, מֵאֲחוֹרַי

יַלְדוּת.

 

 

6.

לְהַנִּיחַ אֲוִיר

לַאֲוִיר, שֵׁם לְשֵׁם

מִלִּים לְפֶה.

 

אביעד פינס

שבעה

יוֹשֵׁב שִׁבְעָה

עַל הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ

לֹא יִהְיוּ

 

בַּחֶדֶר שֶׁאִבֵּד אֶת שְׁמוֹ

הַסָּקָה כְּבוּיָה אוֹסֶפֶת

לְחֵיקָהּ אֶת הַשֶּׁקֶט

 

שֵׁמוֹת, גִּילָאִים,

צֶבַע הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ —

יוֹתֵר מֵרַעְיוֹן הֵם הָיוּ

 

שִׁיר גָּמוּר, מְלֻטָּשׁ,

נוֹתָר הָיָה רַק לְנַקְּדוֹ.