חדש: התאומים | שירי אהבה / אורית גידלי

ספר חדש למשוררת אורית גידלי בהוצאת מקום לשירה: תאומים | שירי אהבה. עכשיו במכירה מוקדמת בחנות האתר.

מָתַי בְּמוֹרַד הַשָּׁנִים
פְּגָמֵינוּ הִשִּׂיגוּ אוֹתָנוּ?
יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ שָׁם תָּמִיד,
סַבְלָנִיִּים כְּעַם גָּזוּל.

כָּךְ אוֹ כָּךְ הַלַּיְלָה בָּא בְּאַחַת.
פָּנֵינוּ אֶל הַחַלּוֹן,
הַמִּטָּה בְּגַבֵּנוּ.

אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת
הַאִם אַתָּה מַצְחִיק גַּם אוֹתָהּ.
אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת הַאִם גַּם הִיא יְשֵׁנָה אִתְּךָ בַּמְּכוֹנִית
רַק לְשֵׁם הַקִּרְבָה.
לִפְעָמִים לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ בַּחשֶׁךְ,
לִפְעָמִים צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַחשֶׁךְ.

לאחר שבע שנות שתיקה פואטית אורית גידלי חוזרת עם ספר חדש ואמיץ בשם התאומים. זהו ביטוי פואטי רב עוצמה, מחייב חיים, שובר לב. קולה השירי של גידלי מגיע כאן לשיא חדש, הממשיך את המהלך של שירתה ומראה אותה בכוחה כמשוררת בעלת שיעור קומה ונוכחות חזקה וייחודית במרחב הפואטי של השירה הישראלית. היא שכונתה בעבר כממשיכת הנוסח של עמיחי, מוסיפה לכתוב כאן שירת אמת שנובעת מהחוויה האנושית, בכוחה האינטימי לפנות אל הרבים ולדבר בלשון בני אדם.

השירים בספר החדש עוסקים במשבר אמון בנישואים. הם מלווים שני אוהבים משברון הלב המקורי שלהם ועד לפרידתם. לכאורה- אלו שירים על סוף ועל אכזריות, ובכל זאת, כותרת המשנה של הספר עומדת- שירי אהבה.

איזו אהבה זו אם כן? אהבה שמתגלה מתוך ההריסות ומתוך מה שנותר, אהבה שבוחרת בחיים ומציתה להבה שבכוחה להצית יער שלם. שפת ההרבה נוכחת בקובץ בכל עוצמתה, והיא מחזיקה בתוכה אפילו סימני קריאה שנוכחים בה כאמצעי פואטי.

הספר הזה הוא דרך נפלאה ללמוד על כאב, ומצד שני דרך נפלאה להשתכנע בחיים, להציף את הקורא בחשמל העולה מן הנפש הגדולה.

השירים משאירים את העיניים פקוחות לרווחה, גידלי חושלה באש ובסבל והיא יודעת לפנות אל הרבות והרבים, שם הייתי, כך כאבתי, זאת ראיתי, עלי לספר הכול. ד"ר יערה שחורי

אורית גידלי (1974) משוררת, סופרת, מרצה ומנחה סדנאות כתיבה. שיריה פורסמו בין היתר ב"תרבות וספרות" של הארץ, בכתבי העת "ננופואטיקה, "מאזניים", "גרנטה" ו"משיב הרוח". פרסמה שלושה ספרי שירה קודמים.  הקימה ומנהלת במשותף עם אשכול נבו את בית הספר לכתיבה "סדנאות הבית" ומשמשת בו מנחה ועורכת.

נהר

דֶּלֶת הַכְּנִיסָה נִפְתַּחַת.
הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ.
לָמָּה בְּעֶצֶם אֵחַרְתָּ?
מַה זֶּה מְשַׁנֶּה.
אֲנִי עֲיֵפָה מִכְּדֵי לַחְשֹׁד.
פְּגוּעָה מִכְּדֵי לִבְטֹחַ
בְּמַה שֶּׁכְּבָר הוּפַר.
אֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּךָ.
כְּלוֹמַר, בְּלִי שֶׁאֶעֱשֶׂה דָּבָר
אַתָּה נִבְחָר.
אַתָּה נִגָּשׁ לִרְאוֹת מַה בִּשַּׁלְתִּי.
הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ.
אֲנִי רוֹצָה לְהִתְמוֹסֵס.
הַפְּרוֹזְדוֹר צַר.
הַחֶדֶר קָטָן.
מַה שֶּׁקָּרָה קָרָה.
הַכְּתֵפַיִם שֶׁלְּךָ.
הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ.
הַסְּדִינִים הַנְּקִיִּים שֶׁלָּנוּ.
לְרֶגַע שׁוּב
בְּלִי שֶׁאֶעֱשֶׂה דָּבָר.
אֲנִי טוֹבֶלֶת אִתְּךָ בְּאוֹתוֹ נָהָר.
אֲפִלּוּ שֶׁאֵין נָהָר.

אמזון שואלים אותי

אָמָזוֹן שׁוֹאֲלִים אוֹתִי אֵיךְ אֲנִי מַרְגִּישָׁה, אֲנִי חֲשׁוּבָה לְאָמָזוֹן, אָמָזוֹן רוֹצִים לְהַכִּיר אוֹתִי טוֹב יוֹתֵר, אָמָזוֹן שׁוֹאֲלִים אוֹתִי הַאִם בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה חָוִיתִי אָבְדַן אֵמוּן בְּבֶן/בַּת זוּג, גַּם אָבְדַן אֵמוּן בְּיָדִיד אוֹ אַחֵר טוֹב בְּעֵינֵי אָמָזוֹן, אָמָזוֹן רַק רוֹצִים לַעְזֹר לִי, אָמָזוֹן בּוֹטְחִים בִּי שֶׁאֲסַפֵּר, אָמָזוֹן רוֹצִים שֶׁאֲתָאֵר לָהֶם הַאִם אֲנִי חוֹוָה קְשָׁיִים בַּנְּשִׁימָה עֲלִיַּת מִשְׁקָל אוֹ מַחֲשָׁבוֹת חוֹזְרוֹת שֶׁאֵינִי מְסֻגֶּלֶת לִשְׁלֹט בָּהֶן, אָמָזוֹן מַרְאִים לִי מֶה עָשׂוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים בַּמַּצָּב שֶׁלִּי, אָמָזוֹן יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְהִשְׁתַּפֵּר, הַאִם אֲנִי רוֹצָה צְלִילוּת, מַצַּב רוּחַ טוֹב, אוֹ עֶזְרָה לִסְלֹחַ, אָמָזוֹן אוֹהֲבִים אוֹתִי, אָמָזוֹן מוּכָנִים לְהַצִּיעַ לִי יוֹתֵר, שְׁלשָׁה מַאַרְזֵי כְּמוּסוֹת טִבְעִיּוֹת וְדִיסְק לָאוֹטוֹ שֶׁל מֶדִיטַצְיָה, אָמָזוֹן מְבַקְשִׁים אֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי, אָמָזוֹן רוֹצִים לְהִתְקַשֵּׁר, אָמָזוֹן מְבַקְשִׁים אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלִּי, אָמָזוֹן רוֹצִים לְבַקֵּר, אָמָזוֹן מְבַקְשִׁים אֶת מִסְפַּר הָאַשְׁרַאי שֶׁלִּי, אָמָזוֹן מַאֲמִינִים בִּי שֶׁאֲנִי מְסֻגֶּלֶת לְשַׁלֵּם כָּל סְכוּם שֶׁאֶבְחַר בּוֹ, אָמָזוֹן מַצִּיעִים לִי שֶׁלִּפְנֵי הַקֻּפָּה אוֹסִיף גַּם סֵפֶר דִּיגִיטָלִי, 236 אֶלֶף אִישׁ נִבְגְּדוּ לְפָנַי, 342 מִתּוֹכָם הִשְׁאִירוּ חַוַּת דַּעַת מְפַרְגֶּנֶת, אָמָזוֹן חוֹשְׁבִים עַל מַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לָהֶם לָעֹמֶק, אָמָזוֹן לֹא שׁוֹלְחִים לְיִשְׂרָאֵל, אָמָזוֹן מַצִּיעִים שֶׁאֶבְחַר יַעַד אַחֵר לְמִשְׁלוֹחַ, אֲבָל אֵין לִי, אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָהֶם, אֵין לִי אֵין לִי, וּמָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו בְּלִי כְּמוּסוֹת אֵקָלִיפְּטוּס וּבְלִי יְכֹלֶת לָקוּם וְעִם סְחַרְחוֹרוֹת וְעִם בְּעָיָה בָּאוֹרְיֶנְטַצְיָה, וְעִם כְּאֵב גַּב וּכְאֵב צַוָּאר וּכְאֵב כְּתֵפַיִם וְעִם אָבְדַן שֵׂעָר וְעִם מְקוֹמוֹת שֶׁמַּלְחִיצִים אוֹתִי וְעוֹשִׂים לִי טְרִיגֶר וְעִם מַחֲשָׁבוֹת חוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לִשְׁלֹט בָּהֶן, זֹאת אַשְׁמָתִי, זֹאת אַשְׁמָתִי, מֶה עָשִׂיתִי לֹא בְּסֵדֶר, וְעִם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַחוֹזְרוֹת וְהַנִּשְׁנוֹת שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגֶּלֶת לִשְׁלֹט בָּהֶן.

עגורים

הִיא מְטַיֶּלֶת עִם בַּעְלָהּ בִּשְׁמוּרַת הַחוּלָה.
הַיְלָדִים רָצִים קָדִימָה.
הִיא מִסְתַּכֶּלֶת אֶל הָעֲגוּרִים.
הִיא אוֹמֶרֶת:
כְּשֶׁאֶהְיֶה צִפּוֹר אָמוּת בְּאֶמְצַע תְּעוּפָה.
הוּא צוֹחֵק בִּתְשׁוּבָה.
הִיא לֹא יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת.
נִדְמֶה לָהּ שֶׁזּוֹ דַּרְכּוֹ לוֹמַר — יָפָה שֶׁלִּי, נִמְלֶצֶת,
לֹא תָּמוּתִי אַף פַּעַם.

כְּשֶׁזֶּה יָבוֹא הִיא לֹא תָּמוּת. לֹא בַּהַתְחָלָה.
הַבּוּשָׁה תְּרוֹקֵן מִמֶּנָּה אֶת הָאשֶׁר הֶתְקֵף אַחֲרֵי הֶתְקֵף כְּמוֹ בְּרֶפְלֶקְס הֲקָאָה,
אֵיפֹה הִתְרַחֵץ אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה, בְּאֵיזוֹ עִיר נִפְגְּשׁוּ, הַאִם הוּא חוֹשֵׁב עָלֶיהָ,
הִיא לֹא תִּשְׁאַל, אֲבָל דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה לֹא תִּגָּמֵל מֵהַתְּשׁוּבָה.
לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הִיא תִּבְכֶּה.
תָּרוּץ קִילוֹמֶטְרִים, תִּשְׁתֶּה רַק מִיצִים, דְּבָרִים מְסֻבָּכִים.
כָּל כָּךְ מְבֻלְבֶּלֶת תִּהְיֶה עַד שֶׁלֹּא תִּזְכֹּר מַה הִיא לֹא יְכוֹלָה.
הַיָּמִים יַעַבְרוּ.
אֵין טַעַם לְשַׁקֵּר,
הִיא תִּשָּׁאֵר חַשְׁדָנִית.
מְנֻמֶּסֶת כְּלַפֵּי הַהֹוֶה.

בַּעְלָהּ לֹא יִתְאַמֵּץ לְהַחֲזִיר אוֹתָהּ,
אוּלַי מֵרֹב בֶּהָלָה.
הִיא תַּעֲבֹר בַּמִּסְדְּרוֹן,
הִיא תַּבִּיט בּוֹ חוֹמֵק מִמֶּנָּה.
הִיא תַּרְקִיד אֶת הַפֶּה מִסָּבִיב לַשְּׁתִיקָה.
כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ מַה שְּׁלוֹמָהּ הִיא תַּגִּיד:
אֲנִי אָדָם שָׂמֵחַ בִּתְקוּפָה עֲצוּבָה.
אוֹ:
אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ לָאַהֲבָה לְלַמֵּד אוֹתִי
הִיא מְלַמֶּדֶת בְּלִי אַהֲבָה.
יִהְיוּ לָהּ נִסּוּחִים כָּאֵלֶּה.

יוֹם אֶחָד בְּלִי לְהַסְבִּיר הִיא תָּקוּם וְתֵצֵא מִן הַבַּיִת,
יִהְיֶה דָּחוּף לָהּ לִרְאוֹת לְהָקוֹת דּוֹחֲפוֹת אֶת הָאֲוִיר.
חֲצִי שְׁמוּרָה הִיא תֶּחֱצֶה אֲבָל כְּלוּם הִיא לֹא תִּמְצָא.
אֵין עֲגוּרִים יַגִּידוּ לָהּ. אֵין וְלֹא יִהְיוּ הַשָּׁנָה.
מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת הִיא תִּתְעַצְבֵּן,
אֲבָל הַדֶּרֶךְ לְפֹה הָיְתָה אֲרֻכָּה,
אֵין עֲגוּרִים גְּבֶרֶת מַה בְּדִיּוּק אַתְּ רוֹצָה,
אֲבָל הַנְּסִיעָה וְהַפְּקָקִים וְהָעֲיֵפוּת וְהַמֶּתַח,
שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים,
תִּקְרָא לָאַחְרַאי לְכָאן,
תִּקְרָא בְּבַקָּשָׁה לְמִישֶׁהוּ,
וְאֵין אֵין עֲגוּרִים,
רַק אַדְמַת כָּבוּל רֵיקָה,
וְהִיא תַּחֲנִיק אֶת הַקּוֹל
וְתַחֲזֹר אֶל הָאוֹטוֹ
בִּמְקוֹם לְהָקִים צְעָקָה,
אֵיךְ יָכְלָה לְהַבְעִיר אֶת הַקַּרְקַע,
אֲדָמָה יְבֵשָׁה וּדְלִיקָה,
בְּאַף אֶחָד הִיא לֹא מוּכָנָה לִפְגֹּעַ
לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזּוֹ זְכוּתָהּ,
וּבַסּוֹף יָצָא שֶׁהִיא מֵתָה, הִיא כְּלוֹמַר אֲנִי, כְּלוֹמַר, לְאַט אֲבָל בַּסּוֹף כֵּן,
אֵין טַעַם לְשַׁקֵּר.

להזמנת הספר ב-30% הנחה

מתעניינים בבית הספר לאמנויות המילה? למידע והשארת פרטים לחצו כאן
There are no products