ארבעה ספרים שמדברים עליהם

בחודשים האחרונים יצאו לאור מבחר יוצא דופן של ספרי שירה בהוצאת "מקום לשירה". על כל אחד מהם תוכלו לקרוא בעמודי הספרים בחנות שלנו, ומעורר גאווה להתברך בהתייחסות מעניינת של הביקורת והעיתונות בכלל לספרים.

  1. "התאומים" – שירי אהבה, ספרה של אורית גידלי יצא לאור לפני כחודש וכבר הניב תגובות נרגשות מקוראות והתייחסות תקשורתית. "כדי לכתוב את הכאב הזה נדרשה גידלי לתכונות שיש בה ולכאלה שפיתחה בליטוש הצער. הראשונה היא כוח הפגיעות שניחנה בו, כלפי עצמה וכלפי אחרים, שבזכותו היא מדובבת את כאבה ומעמיקה במבט גם על האישה האחרת, שהיא מגדירה באופן מבריק כזו ״שעשויה מהיעדר תכונותיי״", כתבה עליו המשוררת ומבקרת בכל סרלואי ב"מקור ראשון", "כמו במקרים אחרים של שירה טובה, הסיפור המחולל חשוב פחות מהשירה שהולידה אותו, והוא מותיר את הקורא בו הלום כאב ויופי".
    מבקר השירה של "ישראל היום", עדו ניצן, כתב: "העוצמה הרגשית המסחררת והנפש המתערטלת בפני הקורא גרמו לכך שלא אחת במהלך הקריאה כיסיתי את פי שנפער באימה, או נאלצתי לעצור לכמה רגעים כדי להסדיר נשימה."
    כדאי גם: ראיון רדיו מרתק אצל גואל פינטו, בתוכנית "גם כן תרבות", בכאן תרבות.
  2. "אור וזמן", ספרו של יונתן ברג, התכבד בביקורת מעמיקה של עדו ניצן בישראל היום: "המסע החיצוני שב תמיד אל המסע הפנימי, תרמיל המסעות אינו אלא התרמיל שבנפש – הבית, הוא המסע הגדול."
    בשבוע שעבר התארח המשורר בתוכנית הרדיו של אהוד בנאי בגל"צ, איתו שיתף פעולה בהלחנת שירים מהספר, ושוחח עמו על המסעות באתרים המופיעים בו.
    שיחה נוספת רדיופונית קיים עם מיה סלע ויובל אביבי בתוכנית "מה שכרוך", בכאן תרבות.
  3. שיחה על ספרו החדש של גלעד מאירי, "הזמן עשה את שלו מבחינתי הוא יכול ללכת" בתוכנית הרדיו "מה שכרוך", בכאן תרבות. מאירי קורא שירים מהספר ומשוחח עליהם עם מיה סלע ויובל אביבי. עוד קודם התארח מאירי בתוכנית "ספרים רבותיי, ספרים" של אשת הספרות ציפי גון גרוס.
    – המשורר רוני סומק פרסם המלצה משמחת על הספר.
  4. ספר הביכורים של ספיר יונס, "אלו אינדיגו", זכה עם צאתו לשבחים ממבקר השירה אילן ברקוביץ, בטורו "משורר בשטח" ב"הארץ": "למרות שיונס מגדירה את עצמה באחד השירים כ"יוֹקוֹ אוֹנוֹ שֶׁל כָּל הַגְּבָרִים שֶׁעוֹמְדִים לְהֵרָצַח בַּכִּכָּר", זו שתואשם "בַּהֲפִיכָת הָרִיבִים לַשִּׁירִים הַפָּחוֹת טוֹבִים בָּאַלְבּוֹם" (עמ' 22), לא מדובר כאן במשוררת של כינור שני. יונס מנגנת כינור ראשון, "הוֹדֶפֶת אֶת כָּל הַדִּוּוֹת בַּדֶּרֶךְ", כלשונה בשיר עוקב בספר, ומכוונת גבוה. למרות שהיא משוררת אל ההמון, ולעתים גם בשמו של איזה אנחנו ערטילאי, היא לא מרגישה חלק ממנו, כדבריה בשיר "שוויון" הנפתח כך: "חוֹלָה וּמִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן אֲנִי מַאֲמִינָה לָכֶם שֶׁיֵּשׁ דָּבָר כָּזֶה שֶׁלֶג אֲבָל זָרָה לִי תְּחוּשַׁת הַהֵעָרְמוּת" (עמ' 17).
    ביקורת נוספת פורסמה לאחרונה ע"י גיא פרל ב"המוסך, מוסף לספרות": "טיסה ליפן" הוא דוגמה לפואטיקה הפלאית, מסתורית, גופנית, חושנית, רוחנית ומוזרה של יונס לא רק בשל סגנונה, אלא גם בשל האופן שבו היא בוראת במילותיה את יפן של מעלה, מסיירת בה ארוכות, ומזמינה את נמענה, קוראותיה וקוראיה להצטרף אליה. זו, לתפיסתי, ההזמנה העומדת בבסיסו של הספר אלו אינדיגו – לסייר עימה בעולמות שבראה בשפה, או ליתר דיוק – נבראו בשפה ששירתה מהווה לה ערוץ."
מתעניינים בבית הספר לאמנויות המילה? למידע והשארת פרטים לחצו כאן
There are no products