מַעְלָה // כתב עת לביקורת ספרות // גיליון מס. 3

מַעְלָה // כתב עת לביקורת ספרות בהוצאת מקום לשירה // גיליון מס. 3
כתב העת מופיע במלואו ברשת, בכתובת: www.maala.co.il
לרכישת עותק מודפס של כתב העת לחצו כאן
לרכישת מנוי לכתב העת – 4 גליונות + ספר מתנה – לחצו כאן
***
מתוך דבר המערכת, ספטמבר 2021

“בשנים האחרונות, והרבה בשל הטכנולוגיה, מתרבים המקרים שבהם יש שימוש בצורה הספרותית, כלומר בממשק, ללא התייחסות לאחורי הקלעים, כלומר לתוכנה. השימוש בספרות נעשה לא פעם פרקטי, מצומצם וטכני. דוגמה לכך היא מה שמכונה לא אחת בסדנאות הכתיבה “ארגז הכלים הספרותי”. מהו ארגז הכלים הזה? הוא עשוי להיות כל טכניקה ה”מספרתת” את הטקסט – החל מהחיתוך לשורות ועד לפרוזודיה מפוארת; אלא שכל האפליקציות הספרותיות הן סוגים שונים של מגע שטוח בממשקים – ולא בתוכנה עצמה. ובדומה לכמעט כל טכניקה אחרת (בישול, נגינה בפסנתר או נגרות), גם הספרות מתמזערת למדריך בנוסח How To.
תהליך הפיכתה של תורת הספרות לארגז כלים מלמד אותנו את כל מה שצורם בהתפתחות הזו: בתהליך בָּזָק קפיטליסטי וטכנולוגי הספרות הופכת מתורה לכלים (כלומר, בהחלט קרדום לחפור בו), מרוח לטכניקה, מהשקפת עולם לפתרון. אלא שהספרות אינה רק טכניקה, ותפיסתה ככזו מצמצמת את המחשבה, את ההגות, את שאר הרוח שאחראי מלכתחילה להמצאת ‘הכלים’. […] ההבחנה הזו לא נועדה להטיל מום במי שרכש לעצמו ארגז כלים שכזה, אלא להזכיר שכל ארגז כלים הוא בסך הכול ההתגשמות הצרה ביותר של האמונות, הרעיונות, ההמצאות, ההתפתחויות, ההיסטוריה והיוצרים של כל אחד מהכלים. כי אם לחזור לשיח הטכנולוגי, הרי שגם כאן המדיום הוא המסר – משום שאף כלי, מדיום או טכניקה לא מגיעים במנותק מהמטען הרוחני שלהם.
בגיליון השלישי של מעלה שש־עשרה רשימות, ובהן שתי מסות. מסתו של עמרי הרצוג, “הארוס בביקורת”, עוסקת בשאלת היכולת להפריד בין הארוס הנחוץ לביקורת ובין האלימות המוסווית לא פעם כארוס־דמה שמנהל את הביקורת, בין היתר גם בזירות הביקורתיות העכשוויות. מסתו של גלעד מאירי, “שירת דחף, שירת רחף”, מציעה שיטת קריאה וביקורת המושתתת על תחושות גוף בקריאה. מִספר רשימות מוקדשות לבחינת שאלות על מתיחת הגבולות באומנות הפרוזה: המתח בין ספרות לנבואה ב־swim מאת גון בן ארי; העלילה המצטברת מול העלילה המובנית באיך לאהוב את בתך מאת הילה בלום; הקשר בין סיפור ומסה בהקבוצה למיכל בן־נפתלי; בין סיפור למחקר בזמלווייס – האיש שזעק אמת מאת לואי־פרדינן סלין; ובין ספרות והיסטוריה בהר הקסמים לתומאס מאן. שתי רשימות מוקדשות למתח בין הריאלי והסימבולי בשני ספרי מסות: איך להיות מאת ארנה קזין ומקצועות של אחרים מאת פרימו לוי. רשימות אחדות מוקדשות למתחים הנובעים מתוך עמדות דובר ביצירות המבוקרות. כך למשל השאלה מה הופך דובר במאה ה־21 לאנושי בהתשובות של קת’רין לייסי; מיהו משורר אותנטי בשירים טחובים לילדים רטובים של רומן אייזנברג; מיהי הדוברת שאנחנו מחפשים לשמוע על פי הספרים בוא לקק אותי מאת אודיה רוזנק ובשבח הבעירה מאת יעל סטטמן, וכיצד מתעצבת גלות כשפה שירית בדבר לא יצילני מן הבדידות של סלאח פאיק. שתי רשימות אוחזות את הגיליון (כמעט) משני קצותיו ועוסקות בטקסטים המעצבים יחסים בין כותבים: בשבח דנטה מאת ג’ובאני בוקאצ’ו ודבר שמתחפש לאהבה מאת גליה עוז”