חרֶף קָשֶׁה / דליה רביקוביץ'

הַתּוּת הַקָּטָן פִּזֵּז בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת
וּבְטֶרֶם פָּנָה הוֹדוֹ נִתְעַטֵּף עַגְמוּמִית.
גֶּשֶׁם וְשֶׁמֶשׁ גָּבְרוּ חֲלִיפוֹת, וּבְתוֹךְ הַבַּיִת
פּוֹחֲדִים הָיִינוּ לַחְשֹׁב מַה יָּבוֹא עָלֵינוּ.
הַשִּׂיחִים הֶאֱדִימוּ מִלִּבָּם וְהַבְּרֵכָה נֶחְבְּאָה,
כָּל אֶחָד נָתַן דַּעְתּוֹ לְנַפְשׁוֹ בִּלְבַד.
אוּלָם בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁהָיְתָה דַּעְתִּי פְּזוּרָה
רָאִיתִי אֵיךְ אֲנָשִׁים נִכְרָתִים מִן הָעוֹלָם -
כְּמַכַּת בָּרָק בְּאִילָן, עָמוּס אֵיבָרִים וְרִקְמָה,
הָיוּ עַנְפֵיהֶם הָרְטֻבִּים לְמִרְמָס כָּעֵשֶׂב הַמֵּת.
הַתְּרִיס הָיָה פָּגוּם וְאַף הַקִּירוֹת דַּקִּים,
וְגֶשֶׁם וְשֶׁמֶשׁ עָבְרוּ חֲלִיפוֹת בְּאוֹפַנֵּי הַבַּרְזֶל.
כָּל גּוּפֵי הַצְּמָחִים הִקְשִׁיבוּ לְנַפְשָׁם בִּלְבַד.
לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁעוֹד אֶשָּׁאֵר בַּחַיִּים הַפַּעַם.


חרֶף קָשֶׁה, ,1965