אַשְׁמוּרוֹת / ט. כרמי

בָּאַשְׁמוּרָה הַתִּיכוֹנָה הַנּוּרָה הַחֲשׂוּפָה מֵעַל רֹאשִׁי הוֹפֶכֶת לְיָרֵחַ. אֲנִי נִשְׁמָע כַּיָּם: נוֹשֵׁם מָלֵא, נוֹשֵׁל, דּוֹמֵם, וְשׁוּב עוֹלֶה, וְשׁוּב חָדֵל, נִכְנַע לְמַחְזוֹרִים שֶׁל זַעַם וְחֶמְלָה, לְנַחְשׁוֹלִים שֶׁל קֶצֶף וּלְחִישַׁת חוֹלוֹת לַחִים. שְׁחָפִים פּוֹרְחִים מִתּוֹךְ עֵינַי לֶאֱרֹב לָךְ בְּפִנַּת הָרְחוֹב הָאָפֵל, לְבַשֵּׂר לִי עַל בּואֵךְ. בָּאַשְׁמוּרָה הָאַחֲרוֹנָה הַנּוּרָה הַחֲשׂוּפָה מֵעַל רֹאשִׁי הוֹפֶכֶת לְנוּרָה. תִּינוֹק, אֲנִי שׁוֹמֵעַ, יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ. אֲנִי נוֹעֵל אֶת אֲרֻבּוֹת עֵינַי. אֲנִי אֹטֶם אֶת אָזְנַי לְמַשַּׁק הַכְּנָפַיִם הַכָּלוֹת.