נסיעה / אלישבע גרינבאום

עֶרֶב קַיִץ עָטַף אֶת הַגִּבְעָה צִרְצָרִים שָׁרוּ, לִילִיפּוּטִים שִׁלְהֲבוּ עַצְמָם. עֵינֵי הַיְלָדִים שָׁרְצוּ סְבִיבֵנוּ גַּחְלִילִיּוֹת. עַל גִּבְעָה אַחַת בַּחֹשֶׁךְ חִבּוּק אֶחָד וְיָחִיד. יֵשׁ חִבּוּקִים שֶׁלּוֹקֵחַ שָׁנָה שְׁלֵמָה לַחְזֹר מֵהֶם. עַכְשָׁו, אַחֲרֵי שָׁנָה, בַּנְּסִיעָה בָּרַכֶּבֶת, אַתָּה שׁוּב אִתִּי, חִיּוּךְ שָׁקוּף בַּנּוֹף הַחוֹלֵף וּבַתָּוֶךְ: שְׁתִיקָה. טִפּוֹת עַל הַשִּׁמְשָׁה זוֹהֲרוֹת אָחוֹר עִם הָרוּחַ, הָרַכֶּבֶת חוֹצָה סוּפָה לִשְׁתַּיִם, עוֹרֵב בּוֹדֵד אֶחָד עַל עֵץ בְּתוֹךְ רִבּוּעִים חוּמִים-אֲפֹרִים הַנָּסִים עַל נַפְשָׁם מִפָּנֵינוּ; הָיְתָה לָנוּ שָׁעָה כָּזוֹ, שְׁעַת שְׁתִיקָה, שֶׁהָיִינוּ בְּתוֹכָהּ כְּמוֹ בְּחֶדֶר שֶׁקִּירוֹתָיו בָּשָׂר פּוֹעֵם שֶׁל לֵב, הֻחְזַקְנוּ עֻבָּרִים בְּתוֹךְ פִּיו הַיָּשָׁן שֶׁל הַזְּמַן שֶׁסּוֹף סוֹף הָלַךְ לִישֹׁן, חָלַפְנוּ בְּתוֹךְ הַמַּרְאוֹת וְהֵם חָלְפוּ בְּתוֹכֵנוּ: עֲנָנִים כָּאֳנִיּוֹת מִלְחָמָה מְפֹאָרוֹת, מְנִיפוֹת מִפְרָשִׂים כִּבְדֵי מַיִם לַשָּׁמַיִם טְרַקְטוֹר חוֹרֵץ שָׂדֶה, מוֹתִיר אַחֲרָיו שֹׁבֶל עָפָר, וּלְיָדֵינוּ נַעֲרָה שֶׁדִּבְּרָה רוּסִית וְעִבְרִית בְּאוֹתוֹ מִשְׁפָּט - הַמַּעֲבָרִים הָיוּ מֻשְׁלָמִים כָּל כָּךְ שֶׁצָּחַקְנוּ. הֵבַנּוּ כָּל מִלָּה - בְּרַכֶּבֶת אַרְלוֹזוֹרוֹב הִשְׁלַכְתִּי אֶת הכַּרְטִיס. נֶעֱלַמְתָּ בֶּהָמוֹן הַמְמַהֵר לְתוֹךְ הָעֶרֶב. הָיְתָה לָנוּ נְסִיעָה גְּשׁוּמָה. רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ לְךָ אֶת זֶה, מַשֶּׁהוּ מִזֶּה.