כפר גלעדי / ליאור שטרנברג

רוּחַ חֲזָקָה מְזַעְזַעַת אֳרָנִים גְּבוֹהִים.
מֵעֵבֶר לְהָרִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת שְׁמָם
מִתְרוֹמֵם הַיָּרֵחַ וּמַצְהִיב,
תָּוֵי הַנּוֹף מְאַבְּדִים מֵחַדּוּתָם בַּדִּמְדּוּמִים
הַמַּעֲמִיקִים.

מַה לִּכְתֹּב עוֹד, שֶׁאֲנִי צוֹפֶה לַיָּפֶה.
שֶׁאֲנִי מְכַוֵּן אֶת עַצְמִי לִקְרָאתוֹ כִּכְלִי,
כְּאָז בְּחֻרְשַׁת פּוֹרִיָּה, לְבַדִּי בַּמְּעִיל הַשָּׁחֹר
מֵעַל צִיּוּר הַכִּנֶּרֶת, סָמוּק, הוֹלֵם
לֵב, מְטַפֵּס בַּקֹּר, לֹא
בִּשְׁבִיל, בַּחֲשֵׁכָה הַגּוֹבֶרֶת,
חֲזָרָה אֶל בֵּין הַבָּתִּים

שֶׁאֶמְצָא אוֹתוֹ כָּאן וּלְשִׁעוּרִין
וְלֹא בְּאִבְחַת אַהֲבָה לֶחָזֶה,
לְמָשָׁל: שָׁלֹשׁ נָשִׁים מְבֻגָּרוֹת
בְּכִסְאוֹת פְּלַסְטִיק לְבָנִים
עַל הַדֶּשֶׁא, נֶאֱחָזוֹת בַּקֹּר
וּבַדִּבּוּר, לֹא מַבִּיטוֹת בַּנּוֹף, בַּיָּרֵחַ
הַהוֹלֵךְ וּמַרְהִיב מֵעֵבֶר לָרֶכֶס
הָאָפֹר, הַנָּמוֹג