דּוֹדִי השופט הַמְּחוֹזִי דוֹרְבָּן / דליה פלח

דּוֹדִי הַשּׁוֹפֵט הַמְּחוֹזִי דּוֹרְבָּן נִדְרַשׁ לַחְקֹר, סוֹף סוֹף, אֶת מוֹת בִּתּוֹ וּבִתָּהּ (שֶׁל הַבַּת) בִּתְאוּנָה בְּמִתְקַן-כְּנִיסָה לְרַכֶּבֶת-הֲמוֹנִים. אוּלַי לִתְבֹּעַ אֶת רָשֻׁיּוֹת הַצָּבָא. הוּא מִתְיָעֵץ עִם גִּיסוֹ הַצָּעִיר, הַזָּרוּק, אָבִי, שֶׁמֵּאִיץ בּוֹ - בְּסַמְכוּת שֶׁל מִשְׁפָּטָן - לְהַפְרִיד אֶת הָרָשֻׁיּוֹת (לָשׁוֹן נְקִיָּה לְהִתְפַּטְּרוּת מִן הַשּׁוֹפְטוּת), וְאָז אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים כֻּלָּנוּ אֶל הַמִּתְקָן - הוּא מִסְתּוֹבֵב וְנוֹקֵשׁ, מוֹטוֹת מַתֶּכֶת מִתְחַלְּקִים לְתוֹךְ חוֹרִים, פֹּה זֶה קָרָה - עַל שְׂפַת אֵיזֶה מַיִם מְתוּקִים - עִם חֲרָקִים, פֹּה מֵזַח הָעֵץ שֶׁל סִירוֹת הַיַּרְקוֹן. וּבְעוֹד אָנוּ בּוֹחֲנִים אֶת הַמִּתְקָן - דּוֹדִי, כְּדַרְכּוֹ, טְרָגִי, נָפוּחַ, אַךְ קוֹלֵט נָכוֹן אֶת הַפְּרָטִים - מוּטַחַת אֶל תּוֹךְ סֻכַּת קָנִים עַל הַחוֹל מְכוֹנִית, בּוֹקַעַת אֶת הַסֻּכָּה, עוֹצֶרֶת. בְּתוֹכָהּ כּוּשִׁי צָעִיר, שׁוֹתֶה, מְדַבֵּר דִּבְרֵי אַהֲבָה, וְרוּסִיָּה-עוֹלָה יָפָה מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו, מְבֻלְבֶּלֶת, נִמְשֶׁכֶת, מְאֹד צְעִירָה, מְאֹד מְאֹד צְעִירָה. מתוך הספר "דודי השופט המחוזי דורבן", דליה פלח, עם עובד, 1997.