כתובת - מקום לשירה בלב העיר

משירי האמת הפנימית 2 / סיון בסקין

לֹא שִׂחַקְתִּי שֵׁשׁ-בֶּשׁ בְּטִיּוּלֵי כִּתָּה,
לֹא הָיִיתִי מֶלַח, שַׁמְנָהּ, סָלְתָּהּ,
אוֹ מוּצַר בָּסִיס אַחֵר עֲבוּר אַרְצִי הַיָּפָה.
הָיִיתִי שִׁשִּׁים אֲחוּז כֹּהַל, עִם טַעַם מַר שֶׁל תְּרוּפָה:

רָצִיתִי שֶׁתִּשְׁתּוּ אוֹתִי, כְּרוּסִים אֲבוּדִים בְּקָרוֹן,
רָצִיתִי לִשְׂרֹף אֶת הַבֶּטֶן וּלְהָבִיא שִׁכָּרוֹן,
רָצִיתִי שֶׁכָּל הָאֱמֶת תֵּצֵא בְּיִסּוּרֵי חֲמַרְמֹרֶת,
וְהָיָה בִּי זַעַם שֶׁל נָבִיא אַחֲרוֹן.

אָז אָמַרְתִּי, "אֲנִי לֹא אֲחַפֵּשׂ שַׁלְוָה",
אָז אָמַרְתִּי, "אֲנִי לֹא אַגִּיד 'אֵין תְּגוּבָה' ",
אָז אָמַרְתִּי, "אֲנִי לֹא אֲחַפֵּשׂ מִרְפֶּסֶת
עִם רוּחַ יָם-תִּיכוֹנִית רְטוּבָה."

אָז אָמַרְתִּי, "הַגּוּף הוּא כֶּלֶא נִצְחִי",
אָז אָמַרְתִּי, "אָמָּנוּת זֶה הֲכִי, אָחִי",
אָז אָמַרְתִּי, "לֹא אֶהְיֶה יְוָנִי עֵירֹם שֶׁזּוֹרֵק אֶת הַדִּיסְקוּס,
אֶהֱיֶה יְוָנִי עֵירֹם שֶׁכּוֹתֵב טְרָגֶדְיוֹת בְּמֹחִי."

אָז אָמַרְתִּי, "אִם הַכֹּל שָׁפִיט, הֲרֵי שֶׁגַּם לִכְתֹּב
אֶפְשָׁר עַל הַכֹּל. אוֹ לְפָחוֹת עַל הָרֹב",
אָז אָמַרְתִּי, "יְהוּדִי אֲמִתִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּיעַ
אֲפִלּוּ עִם חֹמֶר לְבָנוֹנִי טוֹב."

אָז אָמַרְתִּי, "אֶהְיֶה צַדִּיק, שֶׁכַּתָּמָר יִפְרַח",
אָז אָמַרְתִּי, "לֹא אֵדַע אֶת חָכְמַת הַמִּזְרָח",
אָז אָמַרְתִּי, "כְּדֵי לֹא לְאַבֵּד אֶת עַצְמִי לָדַעַת,
אֶהְיֶה כַּלְבַּת הַשְּׁמִירָה שֶׁלִּי, עַד שֶׁאֶצְרַח."

אָז אָמַרְתִּי, "אֵלֵךְ זְקוּפָה וּקְפוּצַת יַשְׁבָן",
אָז אָמַרְתִּי, "אֲנִי הַסְּצֶנָה שֶׁלָּכֶם, וְקוֹרְאִים לִי סִיוָן",
אָז אָמַרְתִּי, "לֹא אֶהְיֶה אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹנִי מַשְׂכִּיל עִם מִקְטֶרֶת
אֲרֻכָּה, נִנּוֹחַ מֵרֹב גּוֹנֵי לָבָן."

אָז אָמַרְתִּי, "לֹא אֶגְזֹר עַל עַצְמִי שְׁתִיקוֹת",
אָז אָמַרְתִּי, "לֹא פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר מַכּוֹת",
אָז אָמַרְתִּי, "לֹא אֲקַפֵּל אֶת גּוּפִי בַּשֶּׁמֶשׁ
בְּחִפּוּשׂ אַחֲרֵי הַשֶּׁקֶט בֵּין הָרַקּוֹת."

כָּךְ אָמַרְתִּי וְתָפַסְתִּי רַכֶּבֶת צָרָה,
וְיָרַדְתִּי בַּתַּחֲנָה הַמְּכֻסָּה בְּשׁוּרָה
שֶׁל עַמּוּדִים נֵאוֹ-קְלָסִיִּים אֲכוּלֵי קוֹרוֹזְיָה
וְרָאִיתִי עִיר מְרֻבַּעַת וְכִכָּר קָרָה,

וַעֲנָנִים אֲפֹרִים, וּמְעִילֵי פַּרְוָה,
וּכְרָזוֹת עַל לֵילוֹת הַבְּדֹלַח, וְאוֹפֶּרָה עֲצוּבָה
עִם סוֹפְּרָן שֶׁאָכְלָה תְּרֵיסַר חֶלְבּוֹנִים חַיִּים,
וְסֶרְוִיס וִינָאִי בְּמִזְנוֹן, כְּמוֹ אֲסִירִים בְּתָאִים,

וִיהוּדִי בְּחָלוּק לָבָן אוֹמֵר, "אַסְפִּירִין נוֹזְלִי,
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם", וִיהוּדִי אַחֵר, שַׁבְּלוּלִי
וְקָטָן, מְתַקֵּן שְׁעוֹנֵי זָהָב, וְשׁוֹטֵר מַצְלִיף בְּקוּרְסִיסְטִית,
וְיָדַעְתִּי שֶׁהָעִיר הַזֹּאת הִיא הַבַּיִת שֶׁלִּי,

וְיָדַעְתִּי שֶׁמִּבָּתִּים כְּאֵלֶּה יוֹצְאִים רַק כָּךְ:
אוֹ תּוֹפְסִים בּוּנְדַּאי אַסְתְּמָטִי וְאוֹמְרִים לוֹ: "קַח
אוֹתִי לְאִשָּׁה", וְהוּא בֶּאֱמֶת לוֹקֵחַ, וְאָז בּוֹרְחִים הַרְחֵק;
אוֹ קוֹפְצִים מֵהַגֶּשֶׁר; אוֹ מַקְשִׁיבִים לַסָּפֵק

שֶׁבּוֹעֵר בַּכָּבֵד וּבַמֹּחַ, בַּגִּידִים, בִּשְׁרִירֵי הָאַגָּן,
וּמוֹתְחִים אֵיזוֹ יָד, אֵיזוֹ רֶגֶל, וְהוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹת נַגָּן
הֶחָלִיל - שֶׁיִּהְיֶה אֲפִלּוּ אוֹתוֹ אֶחָד מֵהַמֵּלִין -
וְלָרִאשׁוֹנָה מַרְגִּישִׁים כְּיֶלֶד, וְלֹא כַּחֻלְדָּה שְׂבֵעַת הַדָּגָן.

אָז אָמַרְתִּי, "אִם כָּךְ, אָז אֲנִי יְכוֹלָה לָזוּז",
וְעָמַדְתִּי בְּרֶלֶוֶה עַצְבָּנִי עַל הָרָצִיף הָאָרוּז,
וְאָמַרְתִּי, "בּוֹאוֹ נְבַצֵּעַ דּוּאֶט: אֲנִי אֶצְעַק,
וְהָרַכֶּבֶת תַּעֲשֶׂה טוּק-טוּק-טוּק. טָק-טָק."

תל אביב, 12 באפריל 2003.

מתוך הספר יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה, אחוזת-בית, 2006