עד בואי / יאיר הוּרביץ

שִׁיר הַמַּדְאוֹב מִיַּלְקוּט הַמַּדְוִים אֲשֶׁר לְיָאִיר
וְשָׁר אֲנִי אֶת הַשִּׁיר וְנוֹתֵן בּוֹ סִימָנִים:

מִכִּכַּר הַמַּדְוִים מִשְׂתָּרְגִים הָרְחוֹבוֹת
וְחשֶׁךְ יְכַס וְאוֹר שׁוֹשַׁנִּים הוֹלֵךְ עַד בֹּקֶר.
רְוֵה רוּחַ אֲנִי בָּרְחוֹבוֹת הסְּנוּפִים, רֵיחַ הֲדַסִּים,
בְּמַעֲלֶה רְחוֹב הַגְּפָנִים רָאִיתִי שֶׁאָחֲזוֹ דָּם
וְלֹא יָסַפְתִּי עוֹד בָּרְחוֹבוֹת.

הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הָרִים כְּנָפָהּ קַלָּה כְּאוֹר פְּרָחִים
וַאֲנִי פָּנִים לְמוּלָהּ.
שָׁאַלְתִּי שָׁם לְמוֹת יָאִיר בֶּן-אֱלִיעֶזֶר
וְנֶאֱסַף עָפָר תַּחְתַּי וְהוֹלֵךְ עַד בְּגָדִים,
נֶאֱסָפִים וּבָאִים טְמֵאִים רוֹחֲצִים
מַרְאִים לִי אֶבֶן הַמַּדְאוֹב לִבָּהּ נִפְקָח אֶל שְׁמָשׁוֹת,
שִׁמְשׁוֹת קֵדְמָה נוֹגְהוֹת בְּאוֹר
שִׁמְשׁוֹת יַמָּה וְשִׁמְשׁוֹת נֶגְבָּה
לִשִׁמְשׁוֹת צָפוֹן
וַאֲנִי רָוֵה רוּחַ הוֹלֵךְ עַד בֹּקֶר בָּרְחוֹבוֹת הָהֵם וְהֵם
רְחוֹב הַשּׁוֹשַׁנִּים וּרְחוֹב הַהֲדַסִּים וּרְחוֹב הַגְּפָנִים,

עַד בּוֹאִי כִּכַּר הַמַּדְוִים.

נרקיסים לְמַלְכוּת מַדְמֵנָה, 1972