תכים שקופים / אורית גידלי

א.
אֲוִיר יוֹצֵא וְנִכְנַס
תּוֹפֵר אֶת גּוּפוֹ
בְּתַכִּים שְׁקוּפִים וּשְׁקֵטִים.
אֲהוּבִי יָשֵׁן.

חֲלוֹמוֹת בִּעוּתִים
מְסַפְּחִים אֶת שְׁיָרֵי עַצְבוּתוֹ
לְהוֹתִיר אוֹתוֹ רֵיק,
מְגֻלָּח מִבִּפְנִים:
חָלַק וְקָרוֹב לְיֶלֶד.

יָדָיו מֻנָּחוֹת עַל עֵינָיו-
צַיַּד פַּרְפָּרִים שֶׁצָּלַח.
נְשִׁימוֹתָיו מַרְעִידוֹת לוֹ כְּנָפַיִם.

רִיסָיו מְסַמְּנִים חֲצִי יָרֵחַ
מָקוֹם לְהָנִיחַ אֶת פִּי
וְלִלְחֹץ עַל פָּנָיו
לְחִיצָה מְדֻיֶּקֶת.

ב.
פִּתְאוֹם הוּא נִלְפַּת,
מִסְתּוֹבֵב עַל צִדּוֹ.
מַרְחִיק נְדֹד מִמֶּנִּי.

אָזְנוֹ הָאַחַת הִיא עַתָּה
הַמַּשְׁפֵּךְ הַיָּחִיד שֶׁדַּרְכּוֹ
מַחְלִיקִים אֶל גּוּפוֹ רַחֲשֵׁי עֶרוּתִי הַמֻּקְדֶּמֶת.
נִשְׁפָּכִים לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ,
מִתְעָרְבִים בַּדִּבּוּר הַפְּנִימִי.

פִּיו נִפְתָּח מַחֲצִיתוֹ-
דַּי לְהָכִיל
שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת סְמוּכוֹת
הַכְּרוּכוֹת זוֹ בָּז? כְּרַגְלַיִם.

ג.
שׁוּב הוּא סוֹבֵב,
חוֹשֵׂף נְקֻדּוֹת שֶׁל חֵן.
שְׂרִידֵי הָרִים שֶׁל גַּעַשׁ
שֶׁפָּרְצוּ אַהֲבָה אֵלַי
וְאַחַר הִתְקַשּׁוּ בִּבְשָׂרוֹ.

הֵיכָן מַאַגְרֵי הַיֹּפִי
שֶׁיִּפְרֹץ בּוֹ בְּעוֹד שָׁנִים?
הֵיכָן הוּא נִשְׁמַר מִמֶּנִּי?

בְּשָׂרוֹ הַנִּפְלָא מַגִּיעַ
בְּדִיּוּק עַד גְּבוּלוֹת הָעוֹר.

שְׂעָרוֹת בְּרֹאשׁוֹ,
בִּזְקָנוֹ,
פַּס בִּטְנוֹ.
אֶת מָה אֶקְלַע לְצַמָּה?
אֶת תּוֹכוֹ, אֶת שָׁרְשֵׁי הַשֵּׂעָר.

ד.
אֲהוּבִי אוֹחֵז בַּסָּדִין
כְּמוֹ הָיָה תַּבְנִית גּוּפִי.
אִם אֶרְצֶה לְהַסְבִּיר אוֹתוֹ
אֶצְטָרֵךְ לְפַתֵּל אֶת גַּבִּי.

(גַּם אִם אֶכְתֹּב עָלָיו שֶׁבַע שָׁנִים,
לֹא יָבוֹאוּ הַשָּׁנִים הָרָעוֹת)

אֲהוּבִי פָּרוּשׁ מוּלִי
רֹאשׁוֹ בְּמִסְגֶּרֶת הַכַּר.
לוּ הָיָה לִי כֶּסֶף הָיִיתִי שׂוֹכֶרֶת
עֶשְׂרִים נַעֲרוֹת לְקַנֵּא.