תל-אביב בשנות הארבעים הראשונות /אריה סיון

אֲנִי, הַיֶּלֶד שֶׁאוּלַי יָמוּת בְּעַד אַרְצוֹ, נִמְצָא בַּסִּפְרִיָּה שֶׁל אַקִסֶלִרוֹד, בְּאַלֶנְבִּי אַחֲרֵי בִּנְיַן הַשַּׁיִשׁ הַיָּרֹק: שְׁנֵי חֲדָרִים, הָמוֹן סְפָרִים וּבַכְּנִיסָה יוֹשֵׁב לוֹ הַסַּפְרָן וְאוֹמֵר לַיְּלָדִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים סְפָרִים עַל גִּבּוֹרִים, עִם מֶתַח וְהַרְפַּתְקָאוֹת, - לֹא רַק טַרְזָן, יֶלֶד, לֹא ז'וּל וֶרְן וַאֲפִלּוּ לֹא סֶנְקִבִיץ' שֶׁל "בַּיְּשִׁימוֹן וּבָעֲרָבָה". קַח אֶת "זִכְרוֹנוֹת לְבֵית דָּוִד", הֵם יִמְתְּחוּ אוֹתְךָ לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל עַמְּךָ, הֵם יְחַבְּרוּ אוֹתְךָ עִם עֲבַרְךָ: קְרָא וְתֵדַע מִנַּיִן בָּאת וּלְשֵׁם מַה אֶל אַרְצֵנוּ הַיָּפֶה וְהַחַמָּה. אֲנִי בּוֹלֵעַ אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת לְבֵית דָּוִד וַאֲנִי מוּכָן לָמוּת בְּעַד עַמִּי. מֵהַסַּפָּה שֶׁמְּשַׁמֶּשֶׁת לִי שְׂדֵה תְּעוּפָה אֲנִי מַמְרִיא: סְבִיב צַוָּארִי שַׁרְשֶׁרֶת כַּדּוּרִים, הָאֶצְבָּעוֹת עַל מְכוֹנַת- הַיְּרִיָּה. אֲנִי יוֹרֵד בִּירוּשָׁלַיִם הַנְּצוּרָה קוֹצֵר בְּחַיָּלֵי נְבוּכַדְנֶאצֶּר טַ טַ טַ טַ טטטטטטטטט מִי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מֵצִיץ עַל הַחוֹמָה חוֹטֵף כַּדּוּר וּמִתְגַּלְגֵּל אֲחוֹרַנִּית. וְאַחֲרֵי חָמֵשׁ-מְאוֹת-שִׁשִּׁים שָׁנָה אֲנִי מִתְיַצֵּב בְּאֹמֶץ-לֵב מוּל הַגְּיָסוֹת שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס וְשֶׁל טִיטוּס מִיּוֹדְפַת לְגַמְלָא וְלִירוּשָׁלַיִם וּמִשָּׁם לִמְצָדָה: הַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים, אֲפִלּוּ הַבָּלִיסְטְרָאוֹת אֵין לָהֶם סִכּוּי וּבָעֶרֶב שׁוּב אֲנִי מַמְטִיר אֵשׁ תֹּפֶת עַל גְּדוּדֵי חְמֶלִנִיצְקִי: גַּם הַפָּרָשִׁים מְנוֹפְפֵי-הַחֲרָבוֹת תִּקְצַרְנָה יְדֵיהֶם לִכְרֹת רֹאשׁוֹ שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי, לָגַעַת בְּאִשָּׁה לְהִתְעַלֵּל בְּיֶלֶד. לַמָּחֳרָת הָיִיתִי שׁוּב בְּתֵל-אָבִיב בֵּין יָם כָּחֹל מִמַּעֲרָב וּמִמִּזְרַח הַפַּרְדֵּסִים שֶׁבָּאָבִיב נוֹדֵף מֵהֶם הָרֵיחַ הַנִּפְלָא שֶׁל הַפְּרִיחָה וּמִצָּפוֹן יֵשׁ לָהּ נָהָר, עִם מַיִם גַּם בַּקַּיִץ וְסִירוֹת שָׁטוֹת בּוֹ שֶׁל מָנוֹעַ וּמְשׁוֹטִים, וְעַל גְּדוֹתָיו צְפוּפָה הַצִּמְחִיָּה, וְרַק לְהִתְרַחֵץ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהַבִּילְהַרְצְיָה עוֹשָׂה לְךָ בַּשֶּׁתֶן דָּם. עִם הַסְּפָרִים לְהַחְלָפָה אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדִיזִינְגוֹף, עוֹבֵר אֶת הַקְּיוֹסְק שֶׁל הֶרְשָׁלֶה בְּפִנַּת שְׂדֵרוֹת קָקָ"ל וְלֹא קוֹנֶה אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּנוֹ רִמָּה אוֹתִי לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה. אֲנִי חוֹצֶה אֶת גּוֹרְדוֹן, מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי בָּתֵּי-קָפֶה שֶׁאֵין בָּהֶם שֻׁלְחָן פָּנוּי - כָּסִית, רוֹוַל וּפִנָּתִי וְאַחַר-כָּךְ הַכִּכָּר, שָׁם הַקּוֹלְנוֹעַ הֶחָדָשׁ, אֶסְתֵּר, מִקֻּפָּתוֹ תּוֹר מִתְפַּתֵּל כִּמְעַט עַד לִשְׁכוּנַת נוֹרְדִיָּה שֶׁצְּרִיפֶיהָ גַּם בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג, וְהַשִּׁקְמִים, הָעֲלִיָּה לְאַלֶנְבִּי, כִּכַּר מָגֵן-דָּוִד, וִיטְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהִדָּחֵק אֵלָיו, בְּתַחְבּוּלוֹת וְלִפְעָמִים גַּם בַּמַּרְפֵּק כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַדֶּלְפֵּק. וּבְרוּסְיָה הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם יָצְאוּ הוֹרַי כְּדֵי לְהוֹלִיד אוֹתִי בְּתֵל-אָבִיב כְּבָר מְכוֹנוֹת הַיְּרִיָּה קוֹצְרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל יְהוּדִים עַל-פִּי בּוֹרוֹת קְבָרִים וְהַנְּהָרוֹת הָאַדִּירִים מַאֲדִימִים מִדָּם גְּבָרִים מְזֻקָּנִים וּנְעָרוֹת יָפוֹת כְּמוֹ בְּתַצְלוּמֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִשָּׁם, וְעוֹד מְעַט, כְּפִי שֶׁהִתְבָּרֵר מְאֹד בְּדִיעֲבַד, יֻחְלַט עַל הַצָּבַת הַמִּשְׂרָפוֹת. מתוך הספר השלמה, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.