בסוכת המצילים / ט. כרמי

הַלַּיְלָה אֵין טוֹבֵעַ. הַצְּעָקָה הַהִיא - כַּהֲבָרַת כּוֹכָב - יָצְאָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת וּפִיהָ נָח לוֹ בְּשָׁלוֹם. הַאִם אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים שְׁרַק עַכְשָׁו הִגִּיעָה וְחָמְקָה כְּגַל שָׁכוּחַ? הַלַּיְלָה אֵין נִמְחַק. מִישֶׁהוּ כָּתַב כָּאן אֶת מִלּוֹת גּוּפוֹ - מַרְפֵּק וּמֹתֶן, בֶּרֶךְ וְעָקֵב - לִפְנֵי רוּחוֹת רַבִּים. הַאִם אֲנַחְנוּ אֲשֵׁמִים בַּחֲשֵׁכָה? לֹא רָאִינוּ שׁוּם חוֹתָם בַּחוֹל. מָחָר, אִם יִנָּתֵן הַצָּו, יוּנַף שָׁחֹר. אֲבָל הַלַּיְלָה אֵין טוֹבֵעַ, אֵין נִמְחַק; רַק יָם חָנֵף, שְׁלַל אַשְׁלָיוֹת שֶׁל מֶשִׁי, לוֹקֵק אֶת שִׂפְתוֹתֵינוּ. הַסֻּכָּה כֻּלָּהּ שֶׁלָּנוּ: לַיְלָה וְשָל?ם וְאֵין מַצִּיל. מתוך שירים: מבחר 1951 - 1994, דביר 1994