שָׁריר ועיקש / טל ניצן

יַלְדִּי עַל בְּהוֹנוֹת עַל מַעֲקֵה הַשַּׁיִשׁ. תְהוֹם פּוֹתַחַת פֶּה גָּדוֹל, סָגֹל כְּחַבּוּרָה. צַעֲקָתִי רָפָה מֵהִכָּרֵךְ בַּעֲקֵבוֹ הַמִּתְנַתֵּק לְנֶגֶד עֵינַי. הֵן נִפְקָחוֹת. עַכְשָׁו אֲנִי תּוֹבַעַת מִשְּׁנָתוֹ סִימָנֵי חַיִּים: נְשִׁימָה, תְּלַת-מֵמַד, חֲמִימוּת. אֲבָל טֹהַר פָּנָיו הַיְּרֵחִי אֲבָל רֹגַע רִיסָיו עַל לֶחְיוֹ וַדַּאי בָּדוּי, חֲלוּם, לֹא בָּא כַּיֹּפִי הַזֶּה לֹא יִתָּכֵן כִּי בָּא כַּיֹּפִי הַזֶּה. פִּי הַתְּהוֹם שָׁרִיר וְעִקֵּשׁ.