חוט / צביה ליטבסקי

אֶל תּוֹךְ הַצִּיּוּץ שֶׁל צִפּוֹר שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֶת שְׁמָהּ נָשַׁמְתִּי, עוֹד וְעוֹד נָשַׁמְתִּי אֶל תּוֹכוֹ עַד שֶׁהָיִיתִי הַחוּט שֶׁל קִיּוּמוֹ. הַצִּפּוֹר לֹא חָדְלָה מִצַּיֵּץ וַאֲנִי לֹא חָדַלְתִּי מִנְּשֹׁם. הַזְּמַן שֶׁבְּתוֹכִי - אֲנִי שֶׁבְּתוֹכוֹ - וְהַחוּט הֵנֵץ וְהִתְפַּשֵּׁט בְּתוֹךְ הָאֲוִיר וּבְתוֹךְ הָעֵצִים וּבְתוֹךְ הַקּוֹלוֹת וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לִי לָמוּת מתוך הספר הירוק בדרכו אל הירוק, כרמל, ירושלים, תשס"ו 2006