נְאוּם בַּעֲרב יָמָיו / ט. כרמי

בְּלֹא שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּכָךְ, הִגִּיעַ הַזְּמַן. אֲנִי מַשְׁלִישׁ אֶת חַיַּי: שְׁלִישׁ בְּקִבְרוֹת חֲבֵרַי, שְׁלִישׁ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים (בְּמִדָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת), שְׁלִישׁ בַּכִּבְרָה הַמְּצַפָּה לִי בְּכִלְיוֹן-אַלְפֵי-עֵינַיִם. בְּלֹא שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּכָךְ, הִגִּיעַ הַזְּמַן: אֲנִי מְשַׁקֵּר לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה, לִבְנִי הַיָּשֵׁן בְּפֶה פָּעוּר, לְמַחֲצִית גּוּפִי הַחוֹצָה אֶת הַלַּיְלָה, כֻּלִּי כָּזָב, כָּזָב, זָב חִיּוּכִים וְזִכְרוֹנוֹת. בְּלֹא שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּכָךְ, הִגִּיעַ הַזְּמַן, מְלַוֶּה אוֹתִי כְּצֵל. אֲנַחְנוּ תְּאוֹמֵי-סִיּוּם, שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד. אֲנִי מְרַמֶּה אֶת כֻּלָּם: מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְקוֹנֵה כַּרְטִיס אֶחָד בָּאוֹטוֹבּוּס.