בְּכוּר דְּמָמָה / ברוך כצנלסון

בְּכוּר דְּמָמָה אֲטוּמָה צָרַפְתִּי יָמִים וְלֵילוֹת לַחֲשִׁי אֵלֶיךָ, אֱלֹהִים. וְצַעַר צוֹרֵב כְּאֵשׁ שָׂם רֶוַח בֵּין נִיב לְנִיב. לֹא כַפֵּר פָּנֶיךָ, אֱלֹהִים, אִוְּתָה נַפְשִׁי בַתְּפִלָּה, כִּי אִם הָאִיר בָּהּ חַיַּי לְמַעַן אֵדָעֵם. הֵן רַק הֵמָּה שָׂרְדוּ לִי מִמַּפֹּלֶת הֶעָבָר. עַל-כֵּן שַׂכּוֹתִי דְּמָמָה עַל חַיַּי וָאֶצְרְפֵם כְּדִמְעָה לָטֹּהַר לְמַעַן יִיפוּ בְנָגְהָם. שָׂאֵנִי, אֱלֹהִים, כִּי לֹא אוֹתְךָ אֲפָאֵר בְּנִיבִים שְׁקוּיֵי הוֹדְךָ, כִּי אִם אֶת חַיַּי הַנּוּגִים. מתוך הספר 'בכור דממה'