"טוב שיש גמדים בעולם" - על מוטיב אחד ב"פריחת הזיכרון" / שחר ברם מאת אלכס זהבי

שחר ברם הוא משורר ומרצה לספרות באוניברסיטה העברית. ספר שיריו הראשון "עיר אהבה" ראה אור בשנת 1999 בהוצאת כרמל. ספר שיריו השני, "פריחת הזיכרון", הנסקר כאן, הופיע בשנת 2005 בהוצאת עם עובד.


שירי הספר הם שירים קצובים, קומפקטיים, בעלי חריזה מורכבת, מעובדים ברגישות ובחכמה, הכוללים מוטיבים חוזרים של גוף (בשר ועור), יער, גמדים שמסמנים דרך, חלום ויקיצה. כמו ביצירות מוסיקליות, טרום-קלאסיות, המוטיבים מתפתחים ומשתרגים זה בתוך זה כשכל מחזור שירים כמוהו כסויטה המשקפת דיאלוג בין חלום ליקיצה ולסף של ערות, בין תחושת הגוף ובין מה שמעבר, בין האיש החולם-ער לבין האישה שהיא חלום, שמהדהדים בו סימני המגע והמראה.
שחר ברם הוא מקרה נדיר של חוקר שירה שתחום התמחותו הוא השיר הארוך (ספרו המבט המופנה לאחור - גלגולי הפואמה אצל ישראל פנקס, הרולד שימל ואהרן שבתאי" ראה אור בימים אלה בהוצאת מגנס), אשר "מתרגם" את הידע התיאורטי להיפוכו של מושא חקירת, לשיר הקצר הטעון משמעויות, מבלי שמעמיסים עליו דימויים רבים ובלי שידווח בו על שגרת היומיום.
בקובץ שלושה מחזורי שירים. החיבור הסמוי בין השירים בכל מחזור אינו של "עלילה" אלא של מצבי נפש, שמכלולם עשוי להציע תמונה כוללת. השיר הבודד הוא המרשים ובעל העוצמה, והעניין בחיבור בין השירים הוא חוץ-שירי. עוצמתם של השירים מושגת על ידי השימוש המתוחכם בשורה ובשבירתה, בדימויים שמשמעותם שונה מזו המקובלת ובאופן ניסוחם המתוחכם המחייב קריאה זהירה שתבטיח חיבור משמעותי בין מרכיביהם.

על הגמדים במחזור השירים "היער הבא"
בכמחצית שירי המחזור מופיעים גמדים, שבחלקם הם מופיעים בכותרותיהם ("הגמדים", "אבק הגמדים") - אם כי רוב השירים בספר הם נטולי כותרת - ארוגים בתוך מרקם של תמונות, ומתחברים להשלכות של הדובר על מצבים של חלום, סיוט, ציפייה ומצבי נפש אחרים. פרט לדובר ול"אם" לא מוחשית, הגמדים הם היצורים החיים היחידים המופיעים בשירים, בדרך כלל בתוך סיטואציות פנטסטיות.
השימוש בכינוי "גמד" לאדם שמידותיו זעירות כבר אינו שכיח. גמדים מופיעים במעשיות ובשירי ילדים. הגמדים בשיריו של ברם צועדים ביער ולבושים כמו הגמדים בסיפורים. לעתים הם מכונים כך ולעתים הם מזוהים על ידי סימניהם החיצוניים.
בידוד של מרכיב אחד מתוך מארג שיריו - ובכל שיריו של ברם התמונות הן טעונות - וקריעת מרכיב אחד מתוכו, פוגעת במורכבותו ומנתקת אותו מהקשרים שמוסיפים על משמעותו. ואם אני עושה זאת, הרי זה רק כדי לסייע לזהות את אופן התמודדותו הייחודי, החידתי במידה רבה, של המשורר עם העולם שאת תעלומתו הוא מנסה להבהיר.

טוב שיש גמדים בעולם
שלא נלך בלי חוט, ביער ביער
לבד אדם הולך הולך
לאיבוד. מֵחיוֹת הרבה
בְּצל מעבר הנפש
שחה מאוד קומתו
כפופה אל החוט.
אותן ידיים קטנות, אבודות,
בודות בו כיוון.

זהו שיר פשוט מאחרים וישיר. לכאורה הגמדים הם מתווי הדרך ביער (האפל) השומרים על הדובר שלא ילך לאיבוד, אולם נמיכותם של הגמדים והחוט הולמים את שבירותה של הנפש שחיות יער רבות (ובהן גדולות ואלימות) מכופפות אותה, ובאותו מצב (לא טבעי) היצורים "הספרותיים" הם היחידים שבודים בו כיוון.
אולי בשיר הברור הזה מתברר מה מקומם של הגמדים לצד "ריחות חיות יער, רוחות מחלף העיר", שבו "מוסר בסהר ציידים אין אלא צילו/ של המחול שמרוצן של הצורות ביער חלומי זה צר" (עמ' 27), חלום שמאבקי צייד האהבה והניצוד מותירים בו את הדובר שותת ופצוע כשהגמדים הם המרכיבים האנושיים היחידים של האהבה. אם בשיר אחד "היער מתרבה בלוחמים, ומה?/ הגמדים המועדים בין הבדים" (עמ' 29), הרי בשיר אחר לאחר ניסוח מתומצת של רחשי חיות יער משתוללות, ובין השאר גם של צחוק צבוע, "ניתן לשמוע את הקריצות של חבריו/ למארב אליו נפלו הגמדים" (עמ' 34) - הגמדים החוזרים ומופיעים בתמונות היער בחלום, אינם חלק טבעי מן היער בעיני החיות השולטות בו.

"כיצד אוכל לדעת בבטחה דבר
על גמדי היער אולי הכול
פרי עוני, שריק אני ממסעי בעיר?"

הם ציפייה בדויה, פן זעיר של סערת רגשות שנרדף על ידי כוחות פנים אלימים, או אשליה שלובשת צורה ואובדת כשהאור גובר (עמ' 42). בתוך מרקמי הלילה, החלומות, הגמדים - זכרי הילדות משלים לרגע וכאילו מיטיבים ("טוב שיש גמדים בעולם" - עמ' 43), אבל במסה הסוערת הזו של לא מציאות הם יצור זעיר שקורץ לרגע, משמיע קול בנקישותיו ואובד וגם החלום מותיר את הדובר שטוף בסערת מראות וקולות.