כְּכוֹכָב חִוֵּר רָץ הַכֶּלֶב לְצִדִּי, הַסְּתָו נָשַׁר עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְהַיַּעַר. צִפֳּרִים מְאֻחָרוֹת, אַתֶּן הַיּוֹדְעוֹת: לִפְעָמִים אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם רַק מְעַט מְאֹד, לִפְעָמִים כְּלָל וּכְלָל לֹא. אֲנִי מַצְמִידָה אֶת הַיַּעַר הַזֶּה לְלֶחְיִי כְּכָרִית, בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲנִי בַּבַּיִת רַק כַּאֲשֶׁר מִתְגַּלְגֶּלֶת מֵהַכְּפָר הַסָּמוּךְ נְבִיחַת כֶּלֶב כְּפַעֲמוֹן זְכוּכִית. הֶעָנָן עָשׂוּי לִהְיוֹת שָׁחִיף שֶׁל כִּנּוֹר אוֹ רִיצָה קַלָּה בַּאֲלַכְסוֹן הָלְאָה, אַךְ לְלֵב אֵין תַּכְלִית אִם הָאַהֲבָה אֵינָהּ חוֹצָה אוֹתוֹ, אִם הַתְּשׁוּקָה אֵינָהּ מַכָּה בָּאֶצְבָּעוֹת וּבָעֵינַיִם כְּבָרָק. יְדִידִי הָאַיָּל, צִפֳּרִים אַחֲרוֹנוֹת: הָעַכָּבִישׁ הִזְדַנֵּק מִיָּדִי לַחֹפֶשׁ בְּרַגְלוֹ הַדַּקִּיקָה כַּאֲוִיר. אֲנִי מוֹלִיכָה אִתִּי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֶבֶן יְדִידוּתִית, הַיָּרֵחַ מְשַׂחֵק עִם הַדָּג, לִשְׁנֵיהֶם סְנַפִּירֵי זָהָב, וְיֵשׁ אֲבִיבִים שֶׁבָּהֶם צִוְחוֹת עוֹפוֹת הַמַּיִם עוֹלוֹת מֵהָעֵמֶק כִּפְעִימוֹת הַלֵּב. הָעֲנָנִים הַנִּשְׁאָרִים כָּאן בַּסְּתָו וְהַדַּקָּר הַקָּטָן בְּכִיס הָאֶבֶן, אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ עוֹד אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ. אֲבָל עֲפָרִי הַמְּשֻׁגָּע יָעוּף אֲלֵיכֶם כְּמוֹ עֲנָנִים מְצֻנָּנִים. וְכָךְ נִהְיֶה שׁוּב בְּיַחַד בְּכַף יָדוֹ שֶׁל הַשָּׂדֶה, תָּמִיד אֶהְיֶה אֶצְלְכֶם, מִתַּחַת לְפֶרַח הָאֻכְמָנִית, לָנֶצַח. סירקה טורקה, מהספר עמוק בלב היער , 2006.