שפיות דעתה / ויקי שירן

בְּרֹאשָׁהּ מִתְרוֹנְנִים שִׁירִים כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ גֻּמְחָה וְשׁוֹמֶרֶת עַל שְׁפִיּוּת דַּעְתָּהּ שֶׁלֹּא תִּפְרַח הִזְהַרְתִּי אֶת שְׁפִיּוּת דַּעְתָּהּ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ כְּדֶרֶךְ הַפְּתַיּוֹת וּתְשַׂגְשֵׂג בַּעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם שֶׁלֹּא תַּפְרִיחַ כְּמוֹ תָּמִיד יוֹנִים מְשׁוֹרְרוֹת הֵן נִקְלָעוֹת אֶל סוֹרְגֵי חַלּוֹנָהּ וְאַחַר כָּךְ הִיא מוֹצֵאת אֶת עַצְמָה קְלוּעָה כְּמוֹתָן בַּשָּׂרִיגִים שֶׁשִּׁלְּחָה עֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, הַהִיא מִשְׁתַּלַּחַת בְּכָל מַה שֶּׁאֵינוֹ מַזְהִיר בַּלַּיְלָה בְּכָל שֶׁאֵינוֹ דָּלִיק לְבַסוֹף זֶה יִתָּפֵס בִּשְׂעָרָהּ שָׁם הִיא קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חָזָק רְצִינִי מַמָּשׁ טִפְּשִׁי כָּל כָּךְ לֹא זָהִיר וְהַסֶּרֶט שֶׁקָּשְׁרָה אֶל מִצְחָהּ כְּדֵי שֶׁשְּׁפִיּוּת דַּעְתָּהּ לֹא תִּפְרַח אֵינוֹ מוֹעִיל, כָּרָגִיל. לָכֵן אַתְּ רוֹאָה גִּבְעוֹלִים אֲדֻמִּים צוֹמְחִים מִמִּצְחָהּ לָכֵן אַתְּ סְבוּרָה שֶׁלֹּא הָיָה צֹרֶךְ בְּגֻּמְחָה אֲבָל אַל תִּטְעִי, לֹא מְדֻבָּר בְּדִמְדּוּמִים לֹא מְדֻבָּר בְּתַעְתּוּעַ שֶׁל שְׁקִיעָה זוֹ אִשָּׁה שֶׁכָּל יָמֶיהָ כָּלְאָה פִּטְפּוּטִים זוֹהֲרִים מְאֹד יַלְדוּתִיִּים בְּתוֹךְ גֻּמְחָה מֵאֵיפֹה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שׁוֹתוֹת הַגַּחְלִילִיּוֹת אוֹר לְהָאִיר אֶת הַלַּיְלָה? אָנָּא אַל תְּסַפְּרִי לְאִישׁ הֵיכָן הִיא מִתְחַבֵּאת אַל תִּהְיִי יַלְדָּה, זִכְרִי הִיא לֹא תַּשְׁלִים אִתָּךְ (מִמֵּילָא הִיא לֹא שְׁלֵמָה עִם עַצְמָה כָּךְ שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁ בְּחֶסְרוֹנֵךְ) הֲיִי זְהִירָה. מתוך הספר "שוברת קיר", ויקי שירן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005