מתוך המחזור "פרפור חדרים" / יאיר הוּרביץ

8.

שְׁמַע אֶת הַלֵּב הַנִּשְׁבָּר בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם זוֹ,
כְּאִלּוּ אַךְ צְעָדִים הֵם, וּלְפֶתַע, כְּאֶתְנַחְתָּא,
דַמֵּה הַפְרָעָה כֹּה שְׁקֵטָה הַמּוֹנַעַת מִמְּךָ אֶת
הַהֵדִים. אוֹ אָז, בְּמַגָּע קָרוֹב, תִּשְׁמַע אֶת
הַצְּעָדִים הַקְּצוּבִים שֶׁאִבַּדְתָּ. בַּמֶה תְּהַרְהֵר,
אֵינָהּ הַשְּׁאֵלָה. חֲרָדָה עֲמוּמָה כְּנִרְדֶּמֶת
תִּשְׁקַעַ בְּפַאֲתֵי פַּרְגּוֹד לֹא-נִרְאֶה. יָרֵחַ,
כָּתֹם בֶּן-חֲלוֹם, יְפַנֶּה מָקוֹם בְּחָלָל חָשׁוּךְ,
וְיֵאָסֵף כְּשֶׁבֶר עָב אֶל בְּאֵר הַמַּיִם הַצּוֹנְנִים.
לֹא אֶת הַגֶּשֶׁם תִּשְׁמַע, אֶלָּא הַלְמוּת לְלֹא-קוֹל,
וּכְכָל שֶׁתָּסֵב שִׂימַת-לִבְּךָ תְּסָרֵב הִיא לִפְּרֵדָה.

9.

עַל סַף הַפְּרוֹזְדוֹרִים
בֵּינִי לְבֵין
חַדְרֵי הַכְּאֵב, טְרַקְלִינֵי הַתִּקְוָה הַקּוֹרְנִים יִפְעָה,
אוּלַמּוֹת הַמְּעִידָה וּמַרְתְּפֵי הַחֲרָדָה,
אֲבָנִים עֲמוּסוֹת עוֹמְדוֹת בִּי.

אֲנִי מַמְתִּין לַמַּיִם הַמְּחַלְחֲלִים בְּהַתְמָדָה בְּנִקְרוֹת הַצּוּרִים
לִקְרַאת אַקְלִים נוֹפֵחַ שִׁיר בִּכְנַף הַצִּפּוֹר הָרוֹעֶדֶת.

ציפור כלואה, 1987