הערות על גויל עתיק-יומין / גבריאל פרייל

הָעוֹלָם פָּרוּשׂ לְפָנַי כִּגְוִיל עַתִּיק-יוֹמִין, - וַאֲנִי סוֹפֵר אוֹתִיּוֹת וְתָגִים כִּמְנוֹת אִישׁ רִגְעֵי-חַיִּים בְּשַׁעַר-מָוֶת. הָעוֹלָם פָּרוּשׂ לְפָנַי כִּגְוִיל עַתִּיק-יוֹמִין, - וַאֲנִי בָּאתִי לְחַדֵּשׁ חֶרְמֵשׁ-הַיָּרֵחַ וּלְמַלֵּא פְּגִימָתוֹ, וּלְהַעֲנִיק מֵאִשִּׁי לִמְדוּרוֹת-שֶׁמֶשׁ גֹּוְעוֹת. הָעוֹלָם פָּרוּשׂ לְפָנַי כִּגְוִיל עַתִּיק-יוֹמִין, - וַאֲנִי מְעָרֶה לְשַׁד-מֹחַ וַעֲצָמוֹת עַל פָּנָיו. וְחוֹרֵת שְׁמִי אַרְגָּמָן וְשָׁחוֹר בֶּחָרוּז. הָעוֹלָם פָּרוּשׂ לְפָנַי כִּגְוִיל עַתִּיק-יוֹמִין, - וְיָדַעְתִּי שֶׁפַּיְטָנִים מִדּוֹר לְדוֹר נָשְׂאוּ לִבָּם הַמְּפַרְפֵּר בְּכַף-יָדָם הַפְּתוּחָה, וַיִצְרְחוּ מַר כִּנְשָׁרִים שַׁכּוּלִים - הַזְּמִירִים. מהספר נוף שמש וכפור, הוצאת אוהל, 1944