ננופואטיקה גיליון שמיני 8

ננופואטיקה: גיליון שמיני

פתח דבר

יותר משהיא סוגה, כתיבה קונספטואלית היא אוסף של תובנות יסוד על העולם, השפה והאמנות שמתוך ההפנמה שלהן צומחים אופני ביטוי חדשים ומתחדש העניין באופני ביטוי קיימים שנדחקו לשוליים.

התובנות הללו קשורות בהכרה במגבלותיהן של המקוריות והיצירתיות בכתיבה, בהפנמת דפוסי ההתקשרות והמגע החדשים בעידן הרשתות החברתיות והשלכותיהן על עולם הרגש ועל חיי היומיום, בהתמודדות עם הנגישות שנולדה בעידן האינטרנט לכמויות אסטרונומיות של טקסטים ובזמינותם של כלים חדשים ההופכים את ההעתקה, הגזירה, הצרוף ושאר מניפולציות המאפשרות לייצר טקסט חדש מתוך טקסט קיים לקלות מאוד.

הגליון שלפניכם מוקדש כולו לאופני הביטוי החדשים־מחודשים הללו. הוא מכוון להציג מניפה רחבה ככל הניתן שלהם בעברית לצד תרגומים ומחוות ליצירות מרכזיות מן הסוג הזה מן העשורים האחרונים בעולם וכן כתיבה עיונית המתארת את האקלים הרוחני־אמנותי הזה ומשרטטת בקווים כלליים תחנות בהתפחותו.

מבין התובנות שבבסיס הכתיבה הקונספטואלית אולי המפתיעה ומעוררת המחלוקת מכולן היא זו בדבר מגבלותיו של מושג המקוריות או היצירתיות האישית בכתיבה. כתיבה מקורית/יצירתית נתפסת בימינו כתנאי הכרחי ומובן מאליו ליצירת ספרות טובה ובהתאמה טיפוח, שכלול והערכה של הקול האישי הייחודי נמצאים בלב לבו של השיח הספרותי. אולם דווקא ההצפה האדירה של טקסטים אישיים, ספרותיים ולא ספרותיים, מאז עידן האינטרנט מאפשרת לראות ביתר קלות באיזו מידה ההצבה הזו של של האני כמרכזו (הגלוי או הסמוי) של הטקסט וכאחראי הבלעדי או העיקרי לייצורו מגבילה את היצירה מבחינת היכולת שלה לבוא במגע עם "הגדול", כלומר לפגוש את היסוד הרחב, האפי, של הרוח והקיום האנושיים.

מתוך הכרה זו, בין היתר, צמחה הכתיבה ה־"בלתי־מקורית", אחד הענפים הפוריים ביותר של הכתיבה הקונספטואלית. הפרקטיקות שלה כוללות העתקה מחדש של טקסטים קיימים, ניכוס (appropriation) של טקסטים קיימים על ידי הכרזה עליהם כשיר בהקשר חדש, תימלול, שירה שנכתבת על ידי או בעזרת מחשב וכיוצא באלו. במסה החותמת את הגליון, סוקר המשורר ערן הדס, המשורר הקונספטואלי הותיק והבולט ביותר המפרסם בארץ, את פועלו של המשורר האמריקאי קנת' גולדסמית, מחלוצי הכתיבה הבלתי־מקורית ואולי המדברר המוכשר ביותר שלה. הדס גם מתרגם לראשונה לעברית חלקים מספרו של גולדסמית, "תאוריה" שראה אור בשנה שעברה.

אין זאת כדי לומר שכתיבה קונספטואלית היא המענה היחיד למגבלת המקוריות. היו וישנן בעבר ובהווה אופני הבעה אחרים המכוונים את פניהם אל "הגדול" ואינם מעמידים את הכותב באופן הגמוני במרכזם. כאלה הם למשל ההייקו ושירת יוון הקלאסית וכן כותבים דוגמת שייקספיר, טולסטוי ואחרים לאורך הדורות עד ימינו. במובן זה ניתן לראות את השירה הקונספטואלית כגלגול עכשווי של מסורות הכתיבה האלה, גם אם תוצריה נראים במבט ראשון שונים מאוד. השוני משקף לא בהכרח הבדל במהות אלא בעיקר את התמורה המשמעותית בכאן ועכשיו של החיים האנושיים מאז עידן האינטרנט, וכל מסע אל הגדול ראוי הלא שיתחיל בכאן ועכשיו.

עוד בגליון:

"למה הם" של ליאור זלמנסון ו־"או" ו־"הארץ שלך מהממת" של אלכס בן ארי הם שירים שהטקסט שלהם מיוצר כולו באופנים שונים על ידי מנוע החיפוש של גוגל.

שיריו של דניל אומנסקי הם טקסטים שיוצרו תוך שימוש בתוכנת מחשב שנכתבה על ידו לצורך זה.

"קניין רוחני" של אלה נובק הוא מחזור שירי רדי מייד מתוך קטלוגים של איקאה. "האוס" של אורית גידלי גם הוא שירת רדי מייד מתוך סדרת הטלוויזיה באותו שם, "וידאו: השקית" של אלפרד כהן הוא ניכוס של קטע וידאו מתוך הסרט "אמריקן ביוטי". "ארבע בקשות אהבה" של ליאור זלמנסון מבוסס כולו על משפטים מתוך מכתבי הונאה אינטרנטיים מתורגמים באמצעות גוגל טרנסלייט ואילו שירו של אודי שרבני המובא בגליון הוא רצף משפטים מתוך ראיון עבודה שהתוכן הושמט מהם ומה שנותר הוא רק המעטפת הלשונית.

שניים מן התחומים שחוזרים לקידמת הבמה בהקשר של השירה הקונספטואלית הם שירה מבוססת אילוצים ושירה קונקרטית (או ויזואלית). פרק השירה הקונקרטית בגליון נפתח עם שלוש עבודות קלאסיות משנות ה־90 של אפרת מישורי, החלוצה בתחום זה בעברית שפועלת בו בעקביות כבר שלושה עשורים. בהמשך שני צמדי שירים של שני משוררים מן העת האחרונה: אורי שכטר ויריב זרביב ושיר־אילוץ של המשורר רועי צ'יקי ארד.

במאמרו "שלושה מהלכים בשירה האמריקאית שלאחר מלה"ע ה־2" משרטט ערן הדס את הקרקע שממנה צמחה הכתיבה הקונספטואלית דרך תרגומים לשיריהם של מספר משוררים שהם אבני דרך בתחום. בהקשר זה מובא גם מבחר משירי הכרוניקה עתירי החדווה של א"ג ת'ריב משנות ה־70 של המאה הקודמת בתרגומו של תומר ליכטש, אחד המשוררים הקונספטואליים הפעילים והמשמעותיים היום.

"קדיש" של תומר ליכטש המוקדש לסטיב ג'ובס, מייסד "אפל" שנפטר ב־2011, איננו שייך אולי על פי ההגדרות המקובלות לכתיבה הקונספטואלית, אבל הוא לוכד בצורה מפעימה את התודעה החדשה שמתוכה צומחת הכתיבה הזו ומניח אצבע פואטית מדויקת בנקודת הצומת בו חצה העולם, ואתו הכתיבה, את נקודת האל־חזור לעבר הנופים התודעתיים החדשים שלהם מוקדש הגליון.

הזורעים בדמעה ברינה יְקַצְּרוּ,
אלכס בן ארי

 

מתוך הגיליון:

 

ליאור זלמנסון / ארבע בקשות אהבה שנשלחו אלי ברשת

1.

שלום יקירה, קוראים לי מישהו לפי שם.

אני פשוט מסתכל על הפרופיל שלך,

את נראית טוב בתמונות שלך וזה היה כל כך טוב אליי,

אני אעשה אוהב אותנו להיות חברים.

2.

שלום, קוראים לי אישה.

אני בחיפוש אחר אדם כנה

ואמיתית ליחסים לטווח ארוך מאד

יכול להוביל אותנו למשהו טוב יותר בעתיד.

אפשר אני יכול לשאול אותך לחבר?

כך שאני יכול לספר לך על עצמי

ונוכל שעות לא בבדידות.

3.

שלום קוראים לי איש.

אני מסתכל על אתר,

מוצא תמונות שלך יפות מאד.

אנחנו יכולים לחלק תחושה

על ידי להיות חברים טובים.

מקווה לראות את התשובה שלך

כמו שאת קוראת תשובה שלי.

4.

שלום היקר שלי,

השם שלי הוא להתחתן.

אני ילדה אחת

צעירה לא נשואה

מחפשת קשר זמן רב.

אני מאוד שמח לקרוא את הפרופיל שלך

ואני מעוניין בך.

כדאי מאד להכיר לנו כדי לעשות טוב אחד לשניהם

כי חיים קצרים אומרים לנו.

אז בבקשה אתה יכול לפנות אלי,

בלי מחשבות.

הגליון המלא: ננופואטיקה 8