ננופואטיקה גיליון 7

ננופואטיקה: גיליון שביעי

דבר המערכת

ננופואטיקה 7 הוא גיליון שמחדד בדרך כלל אופי מסוים של השיר הננופואטי המסורתי, זה הגבישי. הגביש הספרותי הוא בעל אופי קשה, מתנגד, שאיננו נכנע לקלות הבלתי נסבלת של אמירה תקשורתית יתר על המידה בשם ערכים צרכניים ושיווּקיים של פופואטיוּת וחמידוּת. אין זאת אומרת שהגבישיוּת נוגדת בהכרח תקשורתיוּת, אלא שהיא דורשת מאמץ של פענוח מהקורא, ולוּ קל, אשר מעניק לחוויה האסתטית מֵמד של תהליך, קרי, של שותפות בין הכותב לקורא שיש לה עומק סביר. זהו ההבדל בין שירת סמול טוק, שהיא בעיקר סוג של מינגלינג, פטפוט להנעמת הזמן המבטיח שמירה על קשר טוב בין הדוברים, לבין שירה שׂיחתית, כזאת שמניחה שהפרטנרים לדיבור מנסים לגעת זה בזה גם באופן שעלול לסכן את הקשר על ידי ויכוח, בירור נפשי, עצות וכדומה.

בגיליון יצירות מאת 37 יוצרים, רובם המכריע משוררים. כמחציתם משוררים צעירים, קרי, בגדר כאלה שהוציאו לאור עד שני ספרי שירה. בכתב העת קולות רעננים בין השאר הודות לאקספרימנטים פואטיים של משוררים, כמו למשל אורית מיטל, אשר מבחר ממחזור שיריה ההומוריסטי והארספואטי "תְּמוּנָה מִשְׁפַּחְתִּית עִם שִׁירִים" פותח את כתב העת. דוגמה מרכזית לניסיוניוּת היא בלב הגיליון; פרויקט מחווה מיוחד לספר בכתובים, 'על היופי הבלתי מצוי של המצוי, קצרצרים', מאת סבינה מסג, אשר כולו שירים ננופואטיים. בכתב העת 26 שירים מכּתב היד (כמעט כולם טרם פורסמו או שמפורסמים שוב בתיקונים קלים) וננוריאיון עִמהּ. ההתנסות היא בעיקר בעצם המחויבות של מסג למינימליזם.

מהלכים מיוחדים נוספים בגיליון הם מקבצים של שירי הייקו למשל מאת תמיר להב־רדלמסר, רחל פרץ, דוד בובטס ואנתולוגיה קטנה של שירים העוסקים בבית הספר, במורים ובתלמידים. כמו כן, ראויים לציון הם שירים מהעיזבון של עזריאל קאופמן, אשר נמסרו למערכת באדיבות אלמנת המשורר, מזל קאופמן.

במדור התרגומים מוצגים: תרגומים לשיר של ג'ון בֵּטְגֵ'מן האנגלי ולשירי הייקו של אניטה וירגיל האמריקאית מאת ליאור שטרנברג; שירים של אלן גינזברג בתרגומו של גלעד מאירי; ושני סיפורים קצרים מאת הסופר הדני העכשווי פטר אדולפסן בתרגומהּ של שירה חפר (מתוך 'סיפורים קטנים' 1996).

ובננוֹ ננוחם.

באהבה,
גלעד מאירי, נועה שקרג'י

מתוך הגיליון:

אורית מיטל / תְּמוּנָה מִשְׁפַּחְתִּית עִם שִׁירִים
(מבחר ממחזור)

אַבָּא מַחֲזִיק לִי אֶת הָרֹאשׁ כְּמוֹ צְבָת

וּמַכְרִיחַ אוֹתִי לִבְלֹעַ

שִׁירִים

 

אִמָּא מוֹרַחַת לִי שִׁירִים עַל הַפֶּה

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי עָצוּב

 

אַבָּא מַשְׁכִּיב אוֹתִי עַל הַבֶּטֶן

מוֹרִיד לִי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים

וּמַכְנִיס לִי שִׁירִים לַגּוּף

כְּדֵי לָדַעַת אִם יֵשׁ לִי חֹם

 

אִמָּא מוֹשִׁיבָה אֶת לִימוֹר בְּכִסֵּא תִּינוֹקוֹת גָּבוֹהַּ

וּמַאֲכִילָה אוֹתָהּ דַּיְסַת שִׁירִים בְּכַפִּית

אֶת הַשִּׁירִים הַנּוֹזְלִים עַל הַסַּנְטֵר

הִיא אוֹסֶפֶת בִּזְרִיזוּת וְאוֹמֶרֶת:

פֶּה גָּדוֹל!

 

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת: גַּם אֲנִי רוֹצָה שִׁיר

אִמָּא אוֹמֶרֶת:

עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת!

 

 

אִמָּא אוֹמֶרֶת:

אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים עַכְשָׁו

תֵּכֶף אֲנִי אָעִיר אֶת אַבָּא

הוּא כְּבָר יַרְאֶה לָךְ מַזֶּשִׁיר

 

סָבְתָא כּוֹעֶסֶת עָלַי

אוֹמֶרֶת לְאִמָּא שֶׁאֲנִי שַׁקְּרָנִית,

כִּי נָתַתִּי אֶת כָּל הַשִּׁירִים לַחֲתוּלִים

בִּמְקוֹם לֶאֱכֹל אוֹתָם בְּעַצְמִי

 

הוד השרון, 2006

לרכישה לחצו כאן

הגליון המלא: ננופואטיקה 7