ננופואטיקה כתב עת לספרות קצרה ננופואטיקה 10 ספר שתף אבנר מרים עמית קרן שפי

ננופואטיקה: גיליון עשירי // סֵפֶר שֶׁתֶף

 

העורכים: קרן שפי, אבנר מרים עמית
מערכת: אלכס בן ארי, גלעד מאירי, נועה שקרג'י, אפרת מישורי, רוני סומק

אָנוּנָנוֹ
שירה שיתופית בננופואטיקה

 

שירה שיתופית היא פעולה יצירתית שלכאורה הולכת נגד הנטייה המסורתית של המשורר לכתוב לבד את שירו. המעשה השיתופי מחייב צעד אחורה וויתור על בלעדיות על מנת לעשות מקום, במרכז המעגל, לטקסט המתהווה מתוך חיבור הקולות. אם כן, החוויה של הכתיבה השיתופית טומנת בחובה את אלמנט הננו. ננו אגו.

גיליון ננופואטיקה של שירה שיתופית הוא פרויקט עריכה ראשון מסוגו בהיקפו ובעומקו של שירה כזאת בעברית. הגיליון נערך על ידי אבנר מרים עמית וקרן שפי, והוא תוצר של שנות יצירה ומחקר בתחומי הכתיבה, השיתוף והמשחק החברתי. אבל עוד קודם לכן, הגליון הזה הוא תוצר של קהילה חיה ויוצרת, שהעורכים נמנים עליה.

עבוּר נפשות המחוברות בקשרים של ידידוּת ושוּתפוּת, כתיבה־יחד היא כר פורה לביטוי ומימוש של ארוס ושליחוּת חברתית. בה בעת, מפגשים של שירה שיתופית בכוחם לגשר על פערים מהותיים כמו למשל הפער הלאומי (בשיר של יונתן קונדה ומוחמד אגואני), הפער הבינדורי (בשיר של מרוה שלו מרום וסבתהּ ריקה שלו) והפער המרחבי־תלפטי (בכל שירי השער "שאלותשובות").

ספר שתף מקיף עשר שנות יצירה שיתופית בעברית (כמו גם תרגום ראשון מסוגו לעברית של מחרוזת רנגה יפנית מהמאה ה־17); בסך הכל יש בו 45 שירים שיתופיים שנכתבו על ידי 86 משוררות ומשוררים, שעבור כמחציתם זהו פרסום ראשון. הספר מכיל שירים של צמדים, שלישיות וקבוצות, הגדולה בהן בת 12 משתתפות ומשתתפים ("איגרת מהפכנית 49").

הספר מחולק לחמישה שערים, שכּל אחד מהם מייצג תת־ז'אנר מסוים של שירה שיתופית: "דו־כותבית" מתמקד בסגנון פתוח של כתיבה חופשית בצמד; השער השני, "רנגה", מוקדש לצורה מסורתית ומובנֵית של כתיבה־שיתופית, שמקורהּ יפני; השער השלישי, "שאלותשובות", מוקדש לפרקטיקה של הסוריאליסטים הצרפתים; השער הרביעי, "הדהודים", מוקדש לעיבודים ספרותיים, מבוססי קהילה, בהשראת דור ה"ביט"; והשער האחרון מתמקד בז'אנר מקורי שהגו עורכי הספר — "אותיות".

המבואות בפתח כל שער, כמו גם ה"הערות על התהליך" המצורפות לחלק מן היצירות, נועדו לתת לשירים קונטקסט תיאורטי ואנושי, על מנת לתמוך בקורא/ת במסעה אל לב השירה השיתופית, ובכלל. כמו כן, בסוף הספר מצורף טקסט מניפסטי שנכתב ביוני 2011 המעניק נקודת מבט נוספת על הכוח האידיאולוגי המניע אסופה זאת.

אך למעשה, הספר מסתיים בידיים שלך שמחזיק/ה אותו עכשיו. קח/י אותו לאן שבא לך.

חיבוק, חיבור,

גלעד מאירי
אבנר מרים עמית
קרן שפי

 

מתוך הגיליון:

יונתן קונדה + מוחמד אגואני / תולדות הסכסוך

כְּדֵי
לוֹמַר
חֵרוּת
צָרִיךְ
לְשַׁפְשֵׁף
תָּ'עֵינַיִם
כעלא־א־דִּין
בשד' יְרוּשָׁלַיִם
עָנִי
אָחִי
נוֹתֵן
לַלַּיְלָה
לִהְיוֹת
סַם
הִתְנַגְּדוּת
נִשְׁפָּךְ
בְּזַעַם
עַל הַדְּיוֹ
כָּאן
בַּבַּיִת
בְּיָפוֹ
בַּשְּׁכוּנָה
אֵין
מִשְׁטָר
אֵין
יֵאוּשׁ
אֵין
סִבָּה
לוֹמַר
תַּחְתֹּם
כָּאן
הֶסְכֵּם
וִתּוּר
עַתִּיק
עַל
זִכָּרוֹן
כָּאן
הַמַּפְתֵּחַ
לִשְׁתִיקָה
עַל הַצַּוָּאר
תָּלוּי
בָּנוּ
יֵשׁ
פִּזְמוֹן
שֶׁל
עַם
חוֹזֵר
מֵהַגָּלוּת
שֶׁל
כִּבּוּשׁ
הַמִּלִּים
בַּפִּנָּה
כְּדֵי לִשְׂרֹד
נִסִּינוּ
לְהִתְבּוֹנֵן
בְּמַה שֶּׁנִּקְרָא
חֵרוּת
הַלַּיְלָה
בֵּין הַמִּשְׁפָּטִים
הַמִּסְתַּיְּמִים
בֶּאֱמֶת
וּבִשְׁתִיקָה
יְשָׁנָה
חֵרוּתֵנוּ.
טְעִיתֶם
אֲנַחְנוּ
פֹּה
חַסְרֵי
דִּמְיוֹן
עֲבָדִים
אֲדוֹנִים
לִשְׁתִיקַתְכֶם
מֻפְתָּעִים?
כְּמוֹ
סוֹד
נַתְחִיל
מֵחָדָשׁ
בְּפִינוּ

 

קרן שפי + אלכס בן ארי / ברבור1

בָּרוּךְ הַגָּג
שֶׁמֵּעַל לְרָאשֵׁינוּ
וְהַמַּיִם שֶׁבָּאֲדָמָה

דֶּרֶךְ אֵדֵי הַתֵּה
כֶּתֶם הַלִּימוֹנִית

נָעָה בַּמַּיִם
כְּאִלּוּ הֵם רוּחַ
בֹּקֶר

לְצַד חַבְלֵי הַכְּבִיסָה
תָּלוּי לְגוּפָהּ — סִנָּר

חַבְלֵי כְּבִידָה
מוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב
הָאֶצְבָּעוֹת נִמְתָּחוֹת —

כְּפוֹר עַל הַזְּגוּגִית
מַסְתִּיר סֶדֶק יָשָׁן

מַקְלוֹ שֶׁל הָעִוֵּר
נִתְקָל בְּעַמּוּד הַפָּנָס
מַשְׁמִיעַ קוֹל
זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת:
אוֹפַנַּיִם, סַפָּה כְּחֻלָּה וְגֶבֶס

מַזְּגָן שָׁר
בְּלֵיל קַיִץ
מִן הַסָּלוֹן הָרֵיק

בְּחַלּוֹנִי הָעֶרֶב: חֲצִי יָרֵחַ
וְזֶה הַכֹּל

הַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיָּרֵחַ
מִי מִסְתַּכֶּלֶת עָלָיו
עַכְשָׁו?

קָפֶה רִאשׁוֹן
פָּנָיו שֶׁל הַדַּוָּר יְגֵעִים

 

נעם פרתום + אבנר מרים עמית

צְפוּ: הָעַיִן הִיא בּוֹלְעָן
מִדְבָּרִי
נוֹשֵׁם.
מָתַיְשֶׁהוּ אוּלַי אֶתְרַגֵּל
לְרֹחַב שַׁלְוָתָהּ
וְאֶפְרֹשׂ פֶּרַח
וְעוּגָב וּמִלָּה
לִכְבוֹדָהּ

לרכישה לחצו כאן