unnamed

ננופואטיקה: גיליון חמישי

דבר המערכת

הגיליון הזה נפתח במבחר מתוך תרגום חדש של רותם עטר ל'תרגילים בסגנון' מאת רמון קנו, אשר ייצא לאור בקרוב בהוצאת מקום לשירה. קנו הוא אחד ממייסדי האוליפו, ה"מעבדה לספרות פוטנציאלית", שעסקה החל מ־1960 בכתיבה מבוססת אילוצים. זהו אוסף של 99 אופנים לסַפּר את אותו סיפורון קצרצר תחת אילוצים סגנוניים שונים. ה"משעממוּת" של הסיפור המקורי מפנה את הקשב של הקורא אל האילוץ הסגנוני, השונה בכל פעם, שבו נכתב כל קטע. דרך זה נפתחת האפשרות לחוות את התפר העקרוני בין הדבר כשלעצמו לבין אופן הדיבור על אודותיו, כמו גם את נדיפותו של מושג הסגנון האישי.

מעברו האחר של הגיליון אנו מקדישים מקום לפרויקט נוסף העוסק בוואריאציות, עכשווי מאוד הפעם. ד"ר מני אדלר מהמחלקה לבלשנות חישובית באוניברסיטת בר אילן יוצר בעזרת מחשב אוסף של סיכומים אוטומטיים למחצה לסיפור "הנידח" של עגנון. מקובל לחשוב על סיכום כעל פעולה של קיצור השומרת על עיקרי התוכן. אבל מהו בעצם אותו "תוכן"? האם אלה הם האירועים בלבד או גם התחושות, הנופים וכדומה? ומה באשר לאופן הסיפור, כלומר הצורה והסגנון? האם גם הם צריכים לבוא לידי ביטוי בסיכום? ואם כן, כיצד "מסכמים" את המימד הזה של היצירה, ומהו מעמדו של הסיכום? האם הוא טפיל על גבי היצירה המקורית, או שייתכן שיעמוד כיצירה עצמאית? אלו חלק מהשאלות שעולות מן הפרויקט הזה ונדונות בחלקן גם במסה המקדימה של מני אדלר.

מהו הציר המחבר בין קנו של 1960 לס(אי)כומים הממוחשבים של אדלר, מדוע כל זה קשור לננופואטיקה, ומדוע חשוב להיפגש עם היצירות הללו בַּכאן ועכשיו הספרותי שלנו? נאמר זאת, איך אחרת, בקצרה: דברים מסעירים מתרחשים בשירה האמריקאית בפרט והעולמית בכלל בעשורים האחרונים. תקציר העלילה: לא צריך לייצר טקסטים חדשים; יש די טקסטים ישנים שאפשר למחזר. אפשר להפסיק לכתוב ולהתחיל להרכיב, כלומר לברור טקסטים או חלקי טקסטים קיימים וליצור מהם טקסט חדש; או לקחת טקסט קיים ממש כמות שהוא, ורק למקם אותו בהקשר חדש. ואם בכל זאת לכתוב, מוטב להניח למחשב לבצע את המלאכה ורק לערוך את התוצאה, אם בכלל.

כתיבה קונספטואלית, כתיבה אי־מקורית (uncreative writing), כתיבת רֶדי מֵייד, ניכוס (appropriation), כתיבה אוטומטית –
המהפכות הללו, שבאמנות הפלסטית הן כבר חדשות ישנות, הגיעו בעשורים האחרונים באיחור גדול אל הכתיבה. רישום בקו דק שהחל, נניח, באוליפו, צמח בימינו לציור רחב
יריעה במשיכות צבע עזות דרך יוצרים כמו Ara Shirinyan, Christian Bok, Kenneth Goldsmith, Vanessa Place, Derek Beaulieu ועשרות אחרים.

שלוש אבני יסוד של הכתיבה החדשה הזאת הן ננופואטיות במובהק:

■ פרגמנטציה, כלומר בציעה של חלק מטקסט קיים ושילובו ביצירה חדשה, כמו למשל בשיריו של תומר ליכטש (גיליון 2) הבנויים מטקסטים של קישורים ממומנים ברשת

■ כתיבה ממוכנת: למשל הגאיקו, שירי הייקו המיוצרים אוטומטית על ידי מחשב (גיליון 3), או RotterOfTheDay מאת ערן הדס – עיבוד אוטומטי של רצף כותרות חדשותיות לרצף שירי ארוך (גיליון 2)

■ התפיסה העקרונית של טקסט כחומר גלם שאין חשיבות מהיכן הגיע – יצירת ספרות (סיפור של עגנון בפרויקט הסאיכומים של מני אדלר בגיליון הנוכחי), רשתות חברתיות (כמו למשל בשיריה של רונה קופרבוים המורכבים מעשרות ציוצים מטוויטר – גיליון 2), מנועי חיפוש, עיתונים, עלוני תרופות או כל מקור אחר, ללא הבדל של 'נמוך' או 'גבוה'.

מהפכה זו, שפרחה, הבשילה והולכת ומעמיקה את אחיזתה בעולם הספרות, פוסחת על מחוזותינו כמעט כליל. רק משוררים וכותבים ספורים (מרביתם הוזכרו ברשימה זו) מפרסמים יצירות מסוג זה בעברית. הכתיבה הביקורתית והתיאורטית על אודותיה מעטה עוד יותר. לאור זאת אנו שמחים להביא בגיליון גם מסת מבוא כללית, שלתחושתנו חסרות מסוגה בעברית, של ד"ר יעל נצר מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, על התחום הרחב של יצירתיות חישובית, שהוא אחד מן הכרים הפוריים ביותר של הכתיבה החדשה הזאת.

עוד בגיליון: שירים חדשים של שמעון בוזגלו, שי דותן, נדיה עדינה רוז, עינה ארדל, גלעד מאירי, ליאור שטרנברג ורבים אחרים, ביניהם גם קולות חדשים ומעוררי תיאבון כמו גל כהן ושי מנדלוביץ'.

ליאור שטרנברג מציג בגיליון גם כמה תרגומים מפתיעים של שירי מרילין מונרו ותרגומים משירי צ'רלס סימיק, פול דורקן והמשוררת האמריקאית הצעירה ואושיית הטוויטר קימי וולטרס. גלעד מאירי ממשיך בפרויקט התרגום של שיריו הקצרים של אלן גינזברג. בגיזרת ההייקו מופיעים שירים מאת איתן בולוקן ורועי צ'יקי ארד, ותרגומים של הייקו אמריקאי מובחר ובן זמננו בתרגומו של דרור בורשטיין.

כמו קודמו, גם הגיליון הנוכחי מקדיש מקום לכתיבה שיתופית: אלכס בן ארי, אילנה זיידמן וקרן אייל מלמד כותבים לאורך שבוע אל תוך קבוצת ווטסאפ מחזור שירה משותף של התבוננות בקיץ.

קצר קצר ונתחזק.
באהבה,
אלכס בן ארי, גלעד מאירי, נועה שקרג'י

מתוך הגיליון: 

קימי וולטרס
רַפּוּנְזֶל

אֲנִי שׁוֹפֶכֶת אֶת שְׂעָרִי מִן הַמִּגְדָּל

כְּמוֹ סִיר שֶׁל שֶׁמֶן רוֹתֵחַ

 

אֲנִי בְּחַדְרִי

אוֹכֶלֶת מַמְתַּקִּים

עַל מָתְנַי חֲפִיר כְּמוֹ הוּלָה הוּפּ

 

לְכוּ מִפֹּה

 

מאנגלית: ליאור שטרנברג

 

שמעון בוזגלו
נַרְקִיסוֹס בֶּן 52

רָאִיתִי אֶתְמוֹל, בְּמִקְרֶה,

תְּמוּנָה שֶׁלִּי מִלִּפְנֵי תֵּשַׁע שָׁנִים.

 

צִרְחַת קוֹפִים בַּחֻרְשָׁה,

צִפֳּרִים מִתְעוֹפְפוֹת בְּאֵימָה

מֵעַל הַבְּרֵכָה הַכְּסוּפָה –

מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה.

 

נדיה עדינה רוז
בִּקּוּר

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה

אִמִּי מַעֲבִירָה אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה

לַעֲרוּץ הַיְלָדִים

פֶּן יִרְאֶה אוֹתָהּ

קַרְיַן הַחֲדָשׁוֹת

מִתְפַּשֶּׁטֶת.

 

בַּזְּמַן שֶׁאֲנִי יוֹצֵאת,

נוֹעֶלֶת

פּוֹרֶצֶת

מִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים.

 

לרכישה דרך אינדיבוק לחצו כאן 

לגליון המלא: ננופואטיקה 5