20180318_100700

התקווה 69 / אלכס בן ארי

 

"התקווה" הוא אולי הטקסט שקראנו ושרנו הכי הרבה פעמים בחיינו, אבל אולי גם זה שהקשבנו לו הכי פחות. מדוע הוא נפתח ב"כל עוד"? האם השיר האיתן הזה תלוי כל כולו על חודה של פסוקית תנאי שייתכן שלא תתקיים? מהי בדיוק נפש יהודי? של מי העין המביטה לפאתי מזרח קדימה ומנין בדיוק היא צופה? החזות הממלכתית של ההימנון מסתירה, מתברר במבט מקרוב, לא מעט מורכבויות.

 
המשורר אלכס בן ארי נותן למורכבות הזו קול ונוכחות באמצעות 69 ואריאציות, או שיבושים, של ההימנון. את השיבושים הוא יצר באמצעות פרוצדורה מתמטית פשוטה על בסיס המילון העברי הקאנוני, אבן-שושן. הוא החליף כל אחד משמות העצם בהימנון בשם העצם שנמצא מקום אחד אחריו במילון, שני מקומות אחריו במילון וכך הלאה. התוצאה היא 69 גרסאות מוזרות, מצחיקות, מאירות עיניים ומפתיעות. טקסטים שהם עמוקים וחתרניים דווקא משום שמי שכתב אותם אינו אדם אלא ספר – המילון.

 

קובץ שירים חדשני ונועז זה היוצא לרגל יום העצמאות הקרב ובא, הוא הזדמנות להקשיב מחדש לריבוי השוקק, מרובה הנראטיבים, של ההימנון ושל העברית. להשיב להם, דווקא דרך פעולת הפירוק והשיבוש, את תקפותם כמסגרת הלשונית הרחבה של חיינו כאן ועכשיו.

 

 

מתוך הספר:

1 – התְּקוּמָה

 

כָּל עוֹד בַּלְבָבוֹן פְּנִימָה

נַפְשִׁיּוּת יָהִיר הוֹמִיָּה

וּלְפָאוּנוֹת מִזְרָחָן קָדִימָה

עֵינָא לְצִיּוֹנוּת צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּקוּמָתֵנוּ

הַתְּקוּמָה בַּת שֵׁנוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עַמָּא חָפְשִׁי בְּאַרְצוּתֵנוּ

אַרְצוּת צִיּוֹנוּת וִירוּשָׁלַיִם

 

 

 

2 – התְּקוּפָה

 

כָּל עוֹד בַּלֶבֶד פְּנִימָה

נִפְשָׁעוּת יַהֲלוֹם הוֹמִיָּה

וּלְפְּאִירוֹת מִזְרָם קָדִימָה

עֵינִית לְצִיּוֹנִיּוּת צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּקוּפָתֵנוּ

הַתְּקוּפָה בַּת שַׁנְהֲבוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עֹמֶד חָפְשִׁי בְּאַרְצִיּוּתֵנוּ

אַרְצִיּוּת צִיּוֹנִיּוּת וִירוּשָׁלַיִם

 

 

 

 

 

 

 

4 – התְּקִינָה

 

כָּל עוֹד בַּלִבּוּב פְּנִימָה

נִצַּת יֹהַר הוֹמִיָּה

וּלְפֻּארוֹת מִזְרָע קָדִימָה

עֵיפָה לְצִיטוֹלוֹגְיָה צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּקִינָתֵנוּ

הַתְּקִינָה בַּת שְׁנוֹרְרוּיוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עַמּוּד חָפְשִׁי בְּאֲרֶשְׁתֵנוּ

אֲרֶשֶׁת צִיטוֹלוֹגְיָה וִירוּשָׁלַיִם