סדנאות כתיבה

ננופואטיקה והוצאה לאור

מקום לשירה מוציא לאור ספרי שירה, כתבים אקספרמנטליים, אנתולוגיות ואת כתב העת ננופואטיקה.

את הספרים נפש, חשבון מאת בת-שבע דורי-קרליה, קורות הבית מאת יפה שלומוביץ, קום מאת אמיר מנשהוף, תרגילים בסגנון מאת רמון קנו, שומרת לילה מאת נועה ברקת, בוא זמני מאת גלעד מאירי, התקוה 69 מאת אלכס בן ארי וכן גליונות כתב העת ננופואטיקה, נתנים לרכישה בחנות הספרים המקוונת אינדיבוק  בחנויות הספרים העצמאיות, וברכישה ישירה מההוצאה.

רשימת החנויות העצמאיות: אדרבא, ספרים ברחביה, ספרים בקטמון, ירדן ספרים, סיפור פשוט, המגדלור,תולעת ספרים.

את יתר ספרי ההוצאה, ניתן להשיג בכל חנויות הספרים וברכישה ישירה מהוצאת מקום לשירה.

 

מחאת כפיים מקום לשירה

לרכישת ספרי ההוצאה

ניתן להשיג את ספרי הוצאת מקום לשירה בחנויות העצמאיות בירושלים ובתל אביב, ובחנות המקוונת אינדיבוק. לרכישה ישירה ומהירה דרכנו: אנא שלחו דוא"ל לכתובת: poetryplace1@gmail.com עם הפרטים הבאים:
שם מלא
ספר/ים שנבחרו
כתובת למשלוח
טלפון
אישור תשלום יישלח לתיבת הדוא"ל שלכם ולאחר התשלום ומתן קבלה הספר יישלח.
לשאלות נוספות: 02-6534601

 

גלעד מאירי בוא זמני ספר שירים ספר שירה הוצאת מקום לשירה 2017 תמונה אלעד רוזן

בוא זמני / גלעד מאירי

בוא זמני הוא ספרו ה-11 של גלעד מאירי. מאירי הוא ד"ר לספרות, העורך הראשי של מקום לשירה ומנהל שותף של בית הספר לאמנויות המילה. הוא זכה במספר פרסים וביניהם פרס ראש הממשלה (2008)ופרס אקו"ם (2012).

שני הפוכים

בַּבֹּקֶר אָנוּ שׁוֹתִים יַחַד קָפֶה,
מְכֻנָּסִים בְּבוּעַת אֵדֵי שִׂיחָה
צַמְרִירִית כִּשְׂמִיכָה,
מְגַשְׁשִׁים עִם הַלָּשׁוֹן בָּאֲוִיר
כְּמוֹ אַחֲרֵי מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת
שֶׁל שָׂפָה חֲדָשָׁה.
זְמַן קָפֵאִין,
מַשַּׁק הַשְׁכָּמָה
טוֹפֵחַ עַל פָּנֵינוּ
מַשִּׁיל בְּמִבְרֶשֶׁת
מֶשִׁי אַרְכֵיאוֹלוֹגִית
אַבְקַת לַיְלָה דַּקָּה.
בְּלֵאוּת שֶׁל רוֹחֲצִים בְּחָמָאם
שׁוֹפְתִים מִשְׁפָּטִים זוֹ עַל זֶה
מִכַּדֵּי הַחֶרֶס שֶׁל הַפֶּה.

נעימון

חַלּוֹן הַמִּטְבָּח פָּתוּחַ
בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף

אֲנִי מֵבִיא לָךְ מֵהַתַּנּוּר
סִיבוּב נוֹסָף שֶׁל פַּשְׁטִידָה

צִיּוּץ בּוֹקֵעַ
מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל מַכְשִׁיר נַיָּד

כִּמְעַט רָץ לַעֲנוֹת
בְּאֶמְצַע הָאֲרוּחָה

לַדּוֹר הַשֵּׁנִי
שֶׁל צִפֳּרֵי גַּנִּי

מרפסת תל אביבית

הַיּוֹם נִסְגָּר
אַט
כְּרוֹכְסָן.
אֲנִי שָׂרוּעַ מְלֻכְסָן
פְּסוּק רַגְלַיִם עַל עַרְסָל,
שָׁט
נִפְלָט וְנִקְלָט
בִּמְנִיפַת רוּחַ מַעֲרָבִית מַרְוָה.
עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת מוּסָפִים
מִתְבַּדְּרִים, פִּצּוּחִים, עַלְוָה
וְנֵס קָפֶה חָקִי מַרְעִיף שַׁלְוָה.
מְקַלֵּף מִגּוּפִי חֻלְצָה כְּמַדְבֵּקָה לַחָה.
בַּשָּׁמַיִם עוֹלֶה סֹמֶק הַשְּׁקִיעָה
גִּנְדּוּר אַחֲרוֹן לִפְנֵי הַלַּיְלָה.

לרכישה לחצו כאן

20180318_100700

התקווה 69 / אלכס בן ארי

 

"התקווה" הוא אולי הטקסט שקראנו ושרנו הכי הרבה פעמים בחיינו, אבל אולי גם זה שהקשבנו לו הכי פחות. מדוע הוא נפתח ב"כל עוד"? האם השיר האיתן הזה תלוי כל כולו על חודה של פסוקית תנאי שייתכן שלא תתקיים? מהי בדיוק נפש יהודי? של מי העין המביטה לפאתי מזרח קדימה ומנין בדיוק היא צופה? החזות הממלכתית של ההימנון מסתירה, מתברר במבט מקרוב, לא מעט מורכבויות.
המשורר אלכס בן ארי נותן למורכבות הזו קול ונוכחות באמצעות 69 ואריאציות, או שיבושים, של ההימנון. את השיבושים הוא יצר באמצעות פרוצדורה מתמטית פשוטה על בסיס המילון העברי הקאנוני, אבן-שושן. הוא החליף כל אחד משמות העצם בהימנון בשם העצם שנמצא מקום אחד אחריו במילון, שני מקומות אחריו במילון וכך הלאה. התוצאה היא 69 גרסאות מוזרות, מצחיקות, מאירות עיניים ומפתיעות. טקסטים שהם עמוקים וחתרניים דווקא משום שמי שכתב אותם אינו אדם אלא ספר – המילון.

 

קובץ שירים חדשני ונועז זה היוצא לרגל יום העצמאות הקרב ובא, הוא הזדמנות להקשיב מחדש לריבוי השוקק, מרובה הנראטיבים, של ההימנון ושל העברית. להשיב להם, דווקא דרך פעולת הפירוק והשיבוש, את תקפותם כמסגרת הלשונית הרחבה של חיינו כאן ועכשיו.

 

 

מתוך הספר:

1 – התְּקוּמָה

 

כָּל עוֹד בַּלְבָבוֹן פְּנִימָה

נַפְשִׁיּוּת יָהִיר הוֹמִיָּה

וּלְפָאוּנוֹת מִזְרָחָן קָדִימָה

עֵינָא לְצִיּוֹנוּת צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּקוּמָתֵנוּ

הַתְּקוּמָה בַּת שֵׁנוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עַמָּא חָפְשִׁי בְּאַרְצוּתֵנוּ

אַרְצוּת צִיּוֹנוּת וִירוּשָׁלַיִם

 

 

 

2 – התְּקוּפָה

 

כָּל עוֹד בַּלֶבֶד פְּנִימָה

נִפְשָׁעוּת יַהֲלוֹם הוֹמִיָּה

וּלְפְּאִירוֹת מִזְרָם קָדִימָה

עֵינִית לְצִיּוֹנִיּוּת צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּקוּפָתֵנוּ

הַתְּקוּפָה בַּת שַׁנְהֲבוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עֹמֶד חָפְשִׁי בְּאַרְצִיּוּתֵנוּ

אַרְצִיּוּת צִיּוֹנִיּוּת וִירוּשָׁלַיִם

 

 

 

 

 

 

 

4 – התְּקִינָה

 

כָּל עוֹד בַּלִבּוּב פְּנִימָה

נִצַּת יֹהַר הוֹמִיָּה

וּלְפֻּארוֹת מִזְרָע קָדִימָה

עֵיפָה לְצִיטוֹלוֹגְיָה צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּקִינָתֵנוּ

הַתְּקִינָה בַּת שְׁנוֹרְרוּיוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עַמּוּד חָפְשִׁי בְּאֲרֶשְׁתֵנוּ

אֲרֶשֶׁת צִיטוֹלוֹגְיָה וִירוּשָׁלַיִם

 

 

 

 

נועה ברקת שומרת לילה הוצאת מקום לשירה ירושלים

שומרת לילה / נועה ברקת

ספר ביכורים למשוררת נועה ברקת

ספר השירים שומרת לילה הוא מדריך ללוחמי אור. מול החשיכה הנפערת עולה ומתבררת דמותה של אישה, בת זוג, אם, קיבוצניקית ובת להורים ניצולי שואה. שירי הספר מנהלים משא ומתן מתמשך על הבית המשתנה כתנאי לשייכות דרך זכרונות ילדות בקיבוץ, השואה שקרעה את ההורים מביתם וממשפחתם, וחוויות זוגיות ומשפחתיות. האור הזורח מתוך החשכה קשור בעמדה הרוחנית הנדירה שתופסת המשוררת, עמדה של קבלה, מחילה, ואפילו כישוף.

שומרת לילה מציע קול פואטי בשל, צלול ומרתק. זוהי פואטיקה וידויית אך לא מניפולטיבית, מאופקת אך לא יבשה – שירה טרנספורמטיבית ההופכת את מה שמציאותי ואפילו מציאותי מדי, את מה שכואב ואפילו קורע, וגם את מה שמשמח – ליפה.

ציר הספר נע בין המסע לבית, להתגשמות, להפוך להיות בת בית. בגוף, בין קירות, בעולם. לבין הקשר הנשמר עם העולם שאינו בגוף, הקוסמוס שממשיך ללוות ולהיות נוכח.

נועה ברקת, ילידת 1962, עוסקת בעריכת ספרים, יעוץ ביוגרפי וכתיבה. תלמידת המחזור הראשון בבית הספר לאמנויות המילה של "מקום לשירה".

מדברת לקיר

שׁוֹמֶרֶת לַיְלָה
שׁוֹמֶרֶת לַיְלָה
בֹּאִי
הָרַמְקוֹל עַל הַקִּיר גָּבוֹהַּ, אֲנִי רְטֻבָּה
וְקַר. כַּמָּה קַר. אָסוּר לְהָעִיר אֶת הַשְּׁאָר
אֲבָל אֲנִי צוֹעֶקֶת
לְזוֹ שֶׁשּׁוֹמַעַת מֵעֵבֶר לַקִּיר,
בֹּאִי כְּבָר בֹּאִי כְּבָר.
אֶמְצַע הַלַּיְלָה הִיא תֹּאמַר כֻּלָּם יְשֵׁנִים
תְּרַסֵּק חֲצִי אָקָמוֹל עִם סֻכָּר
וְתִרְשֹׁם בְּסֵפֶר הַשְּׁמִירָה:
נוֹעָה חָשָׁה בְּרַע
בִּקְּשָׁה אֶת אִמָּהּ
חָזְרָה לִישֹׁן
הַדָּבָר סֻדַּר.

כוכב

בַּלַּיְלָה מְבַקֵּשׁ לִבִּי בַּחֲשַׁאי
לִפְרֹחַ אֶל הַכּוֹכָב שֶׁמִּמֶּנּוּ נֶחְצַב
וְאֵינוֹ רַשַּׁאי
עֶצֶם הֶחָזֶה – כּוֹכָב נוֹפֵל
שׁוֹמֵר עַל לִבִּי בִּמְקוֹמוֹ
גַּבִּי כָּפוּף סְבִיבוֹ, שִׁרְיוֹן עֲשׂוּי
אֲדָמָה.
כּוֹכָבִי אֵינוֹ מַכִּיר בְּמֶרְחַקִּים
קוֹרֵן דֶּרֶךְ חֳמָרִים מוּצָקִים
עוֹנֶה לַלֵּב בְּאוֹר
מְיַשֵּׁר אֶת גַּבִּי
אֶשָּׂא כֶּתֶר, אֶשָּׂא צְלָב, אֶשָּׂא אֲדָמָה.

רשעה

דַּרְכִּי אֶל הָרְשָׁעִים,
אֲנִי לֹא שְׁתוּלָה וְלָכֵן אָקוּם
בַּמִּשְׁפָּט וְאוֹדֶה: אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה אֲשֵׁמָה
עָשִׂיתִי, טָעִיתִי, לֹא יָדַעְתִּי, לֹא
רָאִיתִי, בְּדִיּוּק הִפְנֵיתִי אֶת הַגַּב
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁעָשִׂיתִי אֶת הַמֵּיטָב
לִבִּי עִם הָרְשָׁעִים הַנִּדָּפִים
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ קָמִים

לרכישה לחצו כאן 

img-20160927-wa0001sadad

קום / אמיר מנשהוף

q4pg4eg4h6i65nrh0q

 

2vaqc7wxs46bcza1dud

 

aaa3

 

לרכישה לחצו כאן 

יפה שלומוביץ קורות הבית שירה ספר שירה חדש מקום לשירה

קורות הבית / יפה שלומוביץ

 

ספר ביכוריה של המשוררת יפה שלומוביץ, בהוצאת מקום לשירה.

לרכישה לחצו כאן.

יפה שלומוביץ היא ילידת 1961, מתגוררת בירושלים, מורה, עורכת, מנחה סדנאות כתיבה.

מתוך הספר:

מחווה למשורר

בְּעֶרֶב מֶחְוָה לַמְּשׁוֹרֵר יִשְׂרָאֵל אֶלִירָז

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֲנָשִׁים הָיוּ בָּאוּלָם וּבִּכְלָלָם

הַשּׁוֹמֵר, אִישׁ הַסַאוּנְד וְהַדּוֹבְרִים.

בְּתֹם הָעֶרֶב קָמוּ

שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים

לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ.

וְהוּא, יִשְׂרָאֵל

עֵינָיו רְקִיעִים

לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַר אֶת הַדְּבָרִים.

קָד קִידָה

נָטַל אֶל חֵיקוֹ אֶת הַסְּפָרִים

וְהָלַךְ לוֹ.

 

 

אונקולוגית אשפוז יום

זֶה לֹא יַחְזֹר

לִהְיוֹת מָה שֶׁהָיָה

אֲנִי לֹא אוֹמֶרֶת לָה

מֵסֵבָה פָּנַי מִמֶּנָּה

אוֹסֶפֶת אֶת הַנַּיֶּרֶת שֶׁנֶּעֱרְמָה.

אֶגְרֹס

הַכֹּל אֶגְרֹס

אַחְזִיר לָעֵצִים

אַכִין עִם הַיְּלָדִים

טִיסָנִים אוֹ צִפֳּרִים לְבָנוֹת

עָפוֹת לַצַּמָּרוֹת,

וְאֶת גַלְעִינֵי הַאֲבוֹקָדוֹ

שֶׁהָיִית מַשְׁרִישָׁה

בְּצִנְצָנוֹת הַזֵּיתִים הַשְּׁחוֹרִים וְהָרִבָּה

אֶשְׁתֹּל בַּאֲדָמָה

אַשְׁקֶה וְאַשְׁגִּיחַ

יוֹם יוֹם

עוֹנָה אַחַר עוֹנָה.

לרכישה לחצו כאן

264156908

תקנות שכנגד / יהודה ויזן

 

'תקנות שכנגד' הוא ספר שיריו של יהודה ויזן, משורר, סופר, מתרגם עורך ומבקר ספרות. נולד ב-28 ביולי 1985, יליד יהוד. פרסם ארבעה ספרי שירה ('שירי יהודה', 'מבוא לאסתטיקה קלה', 'פכורים' ו'תקנות נגד'). בינואר 2016 יצא לאור רומן הביכורים 'פֶּקַח', בהוצאת אחוזת בית, שזיכה אותו ואת ההוצאה בפרס שרת התרבות. ויזן משמש כעורכם של כתב העת וסדרת הספרים 'דחק – לספרות טובה'. בין תרגומיו ניתן למנות את 'סוויני אגוניסטס' לת.ס. אליוט, את 'אימג'יזים ווורטיציזם' לנתן זך, את שני חלקיה של הנובלה הגראפית 'מאוס' לארט ספיגלמן ואת סיפורי הילדים של ג'ימס ג'ויס. זהו ספר שיריו הרביעי.

 

מִי מִן מָוְתָה
מִי מִן חַי

קוֹל אַחַי
קוֹרֵא לִי
כֹּה לֶחָי

קוּם וְקוֹם
קוֹרֵא לִי
טֹל מַקֶּבֶת

קוֹל מִן קֶבֶר
קוֹל מִן חַי

קוֹרֵא לִי
הַב מִנְחָה

כּוֹרֶה לִי
הַב מִמְּךָ

הַב מִן חַי
קוֹרֵא מִן קֶּבֶר

כָּל אַחַי
אֵצֶל הַקֶּבֶר

אַף אֲנִי
אֵצֵא לַקֶּבֶר

שָׁמָּה עִם אַחַי.

לרכישה לחצו כאן

רמון קנו תרגילים בסגנון רותם עטר מקום לשירה

תרגילים בסגנון / רמון קנו

 

תרגילים בסגנון הוא ספרו הידוע ביותר של רמון קנו, ממקימי תנועת האוּלִיפֹּו, תנועה ספרותית אוונגרדית שנוסדה בצרפת בשנת 1960 במטרה להגדיר מחדש את הטקסט הספרותי. הספר הוא ניסוי: ניסיון לספר סיפור קצר שבמרכזו פגישה מקרית באוטובוס בלא פחות מ־99 דרכים חדשות, יצירתיות ומשעשעות; הרעיון שאוב מעולם המוזיקה הקלסית שבה יש "נושא" ו"ואריאציות" על הנושא. יצירתו הייחודית של קנו הפכה כבר מזמן לקלסיקה בצרפת ומחוץ לה. זהו תרגום ראשון לעברית של הספר בשלמותו. את הספר תרגמה מצרפתית רותם עטר.

רמון קנו (1976-1903) הוא סופר ומשורר צרפתי, ממייסדי תנועת האוליפו. ידוע בשנינותו ובהומור ספרותי ייחודי. בין ספריו: זאזי במטרו, היום השביעי של החיים, הפרחים הכחולים ועוד.

 

מתוך הספר:

 

תרשומת

בקו S, בשעת עומס. טיפוס כבן עשרים ושש, כובע רך עם שרוך במקום סרט, צוואר ארוך מדי שנראה כאילו מתחו אותו כלפי מעלה. אנשים יורדים. הטיפוס הנ"ל מתרגז על השכן לידו. הוא מאשים אותו שהוא דוחף אותו בכל פעם שמישהו עובר. טון מייבב שמנסה להישמע מרושע. ברגע שמתפנה מקום, הוא מזנק עליו מיד.
שעתיים לאחר מכן, אני פוגש אותו שוב בכיכר רומא, מול תחנת הרכבת סן לזר. הוא בחברת ידיד שאומר לו: "אתה צריך להוסיף עוד כפתור למעיל שלך", ומסביר לו היכן (בצווארון) ומדוע.

 

בקצב כפול

באמצע היום ובשעת צהריים, טיפסתי ועליתי על הרמפה ועל הכבש האחורי של האוטובוס והרכב לתחבורה ציבורית הצפוף והמלא עד אפס מקום של קו S, הקו שמתחיל בתחנת קוֹנטרֶסקַרפּ ומסתיים בשָמפֶרֶה. ראיתי והבחנתי בבחור ובעלם צעיר לימים, מגוחך למדי ודי טיפשי למראה: צוואר צר וקנה כחוש, פתיל וחבל מסביב לכובע ומגבעת. לאחר הדיפות ודחיפות, הוא אומר ומצהיר בקול ובטון מתבכיין ומייבב שהשכן והנוסע שלידי דוחף אותו ומציק לו בכוונה ובזדון בכל פעם שמישהו עוזב ויוצא. לאחר שהדברים נאמרו והוצאו מפיו, הוא מזנק ומסתער לעבר מושב וכיסא ריק ופנוי.
שעתיים לאחר מכן ומאה עשרים דקות מאוחר יותר, אני פוגש בו ורואה אותו שוב בכיכר רומא ומול תחנת הרכבת סן-לזר. הוא נמצא עם חבר ורע שמייעץ לו ומשדל אותו להוסיף ולתפור עוד כפתור ודסקית לשכמייה ולמעיל.

 

מהוסס

אינני בטוח היכן זה התרחש… בכנסייה, בפח אשפה, בקבר אחים? או אולי באוטובוס? היה שם… מה באמת היה שם? ביצים? שטיחים? צנוניות? אולי שלדים? כן. אך הבשר עדיין עטף אותם והם היו בחיים. נדמה לי שכּך היה. אנשים בתוך אוטובוס. אבל היה שם גם אחד (או אולי שניים?) שבלט בין כולם, אך אינני זוכר מדוע בלט. בשל אופיו המגלומני? מראהו השמנוני? המלנכולי? או שבעצם… מדויק יותר לומר… דווקא משום שעלומיו היו מעוטרים בדבר מה מוארך… אף? סנטר? אגודל? לא. צוואר. וגם כובע משונה, משונה, משונה. הוא פתח באיזו קטטה, כן, כן, זה מה שקרה, כנראה עם נוסע אחר (גבר או אישה? ילד או קשיש?). כל זה בטח הסתיים, נגמר, בסופו של דבר, כנראה במנוסה של אחד משני היריבים. אני די בטוח שזו אותה הדמות שפגשתי כבר, אבל איפה? על יד כנסייה? על יד קבר אחים? על יד פח אשפה? היה אִתו ידיד שבוודאי דיבר אִתו על משהו, אבל על מה? על מה? על מה?

 

הוֹמוֹיוֹטֶלֶאוּטוֹן

ביום הָביל באוטומוביל שנוסעים הוביל איזה דחליל חבוש אהיל נהג כאינפנטיל. כשנוסע אוויל אותו הכשיל, הוא העליל "דביל", הכחיל כְּפִיל, אך בצעד קליל את הטוסיק הטיל והתיישב בטיל.

שעיל יותר מאוחריל ליד התחניל סן לזיל ראיתיל משוחחיל על כפתוריל, כפתוריל של מעיל.

 

אונומטופיאה

בשעה שתים עשרה בדיוק, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, נסעתי באוטובוס וְרוּם וְרוּם וְרוּם, והצטופפתי באחורי האוטובוס, קלאק קלאק, של קו S (כי קול הכסיל כקול הסירים תחת הסיר), כשלפתע (היי היי!) עלם חמד מגוחך למראה, פחחח, שחבש מין מגבעת כזאת, פוי, הסתובב אל שכנו — פליפּ פלאפּ — בפרצוף כועס, ארררר ארררר, כחכח ואמר: "ההמ ההמ, אדוני, אתה דוחף אותי בכוונה". והופ. צ'יק צ'ק זינק על מושב פנוי והתיישב — טראח.

באותו היום לאחר שעתיים בדיוק, קוּ־קוּ, קוּ־קוּ, ראיתי אותו שוב בחברת עלם חמד נוסף, פחחח, שנאם לו על כפתור במעילו (בררר בררררר, זה לא היה יום חמים במיוחד…).

והופ.

 

ווּלגרי

צְ'מָה, בְּאָחַצְרֶה אָחַצְרֶה וָחֵצִי כָּכָה אָנְבַּה לַתַּחֲנָה. קִצֵּר אָנְבַּה, אָנִמְשָׁלֵם לָנָהַגוֹס, פִיתוֹם יָנִי מוּל אַפַּרְצוּפְשְׁלִי מָנִירוֹאֶה? אֵזֶה אַבָּל אִים פַּרְצוּפְתַּחַת, בְּאִמָּשְׁלִי נִירַה כְּמוֹ לוּלָב אִים כּוֹבַה מָאַף אָפַן אִים חוּט, יָנִי שְׁמוֹק חָבַלְךָ לָזְמַן. אָזַנִי סְתַכֵּל אָלַיו כִּילוּ לוֹ בָּלִי טוֹב בַּאַיִן וְפִיתוֹם מָנִירוֹאֶה! הָחַתְכַת זֶבֶל אָזֶה צוֹאֶק אַל מִישׁוּ אַחֵר, יִנָאַל דִינָק! אָז אָאוּ אוֹסֶלוֹ, תַּגִיד תָלוֹ רוֹאֶה שְׁתָה דּוֹחֵפתִי כּוֹלפַּם שֶׁמִּישׁוּ אוֹבֵר? מָתַה אוֹסֶלִי בּכָבָנָה שְׁתָה דּוֹרֵךְ אָלַי? כָּכָה אוּ אוֹסֶלוֹ. וְאָז הָחַתְכָת טַמְבַּל אָזֶה אוֹלֵכיוֹשֵׁב כֻּלּוֹ מַבְּסוּט מָצְמוֹ. חַתְכַת זֶבֶל בְּאִמָּשְׁלִי.

אַחֲרֵיזֶה שָׁאַה אֲנִי אוֹבֵר בְּכִּכַּר רוֹמָה וְתְמִינִירוֹאֶה עוֹדְפַּם? תָטַמְבַּל אֵיךְ קוֹרִים אוֹתוֹ, מְחַרְטֵט תָסֵכֶל אִים אוֹד אֵזֶה פּוֹץ כָּמוֹאוּ. אָז אַכְשָׁו אָאוּ, חָבֵרשְׁלוֹ, אוֹסֶלוֹ, יָמָאָבּוּל לָמַה לוֹ סַמְתָּ אוֹד כַּפְתּוֹר בַּמְּאִיל שְׁךָ. כָּכָה אוּ אוֹסֶלוֹ. גַּמְכֵּן חַתְכַת זֶבֶל.

לרכישת הספר לחצו כאן

בת שבע דורי קרלייה-עטיפה - חזית

נפש, חשבון

 


ארוחת בוקר

שֶׁמֶשׁ קְטַנָּה נִצֶּתֶת מִתַּחַת לִשְׁבִיל הֶחָלָב

שֶׁנִּשְׁפַּךְ לְקַעֲרַת הַקּוֹרְנְפְלֵקְס שֶׁל הָעוֹלָם:

צוּקִים, עֵצִים, גְּבִישִׁים, קָרְחוֹנִים

נִשְׁטָפִים בְּזֹהַר קוֹסְמִי, שָׂפָם לָבָן

מֵעַל מֶתֶק שִׂפְתֵי הַפְּלָנֵטָה.

 

בת-שבע דורי-קרלייה, נולדה בירושלים, 1970. למדה ספרות גרמנית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטה החופשית בברלין. מנחה סדנאות כתיבה יוצרת בבבתי ספר, עורכת שירה. בוגרת סדנאות “מקום לשירה” ו”הליקון”. שיריה ותרגומיה ראו אור בכתבי עת ובעיתונים. זהו ספר שיריה הראשון.

לרכישה לחצו כאן