יַלְדָּה א. אֲנִי הַיַּלְדָּה הַפְסָקָה מַפְחִידָה אוֹתִי יוֹתֵר מִן הַשִּׁעוּר לֹא בָּרוּר מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, יְלָדִים אֲחֵרִים הַחְמָצוֹת. ב. מַצְבִּיעָה בִּזְקִיפוּת קוֹמָה הָאֶצְבַּע נִשְׁלַחַת אֶל פְּנֵי הַתִּקְרָה מְבֻגָּרִים, מְבֻגָּרִים בּוֹאוּ וְאִסְפוּ אֶת הַיָּד הַגְּבוֹהָה מְשׁוּ אוֹתָהּ מִן הַיַּלְדוּת. ג. בְּחַוְקֵי-הַשָׁנִים אֲבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה, לֹא לָצֵאת מְגִדְּרִי, לְהָנִיחַ דְּבָרִים בְּרִשּׁוּל, לִסְמֹךְ בְּאִישׁוּשִׁים אֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה. כְּשֶׁתִּתְפֹּס אֶצְבָּעָהּ אֶת רַגְלִי אֶתְבַּדֶּה. כָּל הָאָרֶץ כָּבְדָּהּ.