מתוך: שִׁירִים מִסִּפּוּר שֶׁלּא נִכְתָּב / אריה לודוויג שטראוס


כִּי פִתְאֹם, כְּבוֹא צַו-אֵל, הוֹפַעַתְּ:
מַדְרֵגוֹת הָפְכוּ סֻלַּם-שָׁמַיִם,
אַךְ בְּרֶגֶל-רֶגַע בָּן נָגַעַתְּ,-
וּבְיָדֵךְ הַלֶּחֶם עִם הַמַּיִם.

אַתְּ: לְאַט לְאַט יָרֹד יָרַדְתְּ
צַעַד צַעַד עַל שְׁלַבֵּי שְׁנִיּוֹת.
חֶרֶשׁ חֹרֶשׁ שֶׁל עוֹרְקַי הִרְעַדְתְּ
עַד לְשָׁרָשָׁיו בַּתַּחְתִּיּוֹת.

אָז לַפַּת צִפִּיתִי וְלַמַּיִם
וְלַנִּפְלָאוֹת וְלַגְּדוֹלוֹת.
אוֹן עֵינֵךְ צָנַח מִן הַשָּׁמַיִם
אַט כִּצְנֹחַ פַּז הַמַּזָּלוֹת



מתוך שעות ודור מוסד ביאליק, ירושלים, 1951.