[ וְלא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶשְׁמַע עַצְמִי בִּנְשִׁיפָה ] / יקיר בן-משה

רוּחַ בֶּאֱנוֹשׁ לא-כֵן, אִם עָבְרָה אֶת-גֶּדֶר שִׂפְתוֹתָיו, הֲיַשִּׂיגֶנָּה אִם-יִרְדּף, אִם תָּשׁוּב וּתְהִי לוֹ כְּקֶדֶם? (איליאדה, שיר תשיעי, תרגום: ש. טשרניחובסקי) וְלֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶשְׁמַע עַצְמִי בִּנְשִׁיפָה נִשְׁרֶקֶת, מִצְטַלְצֶלֶת בִּילָלָה מִשִּׂפְתוֹתַי הַקְּפוּצוֹת: הַקְשֵׁב לְפַרְסוֹת הָאֲוִיר, תוֹפְפוֹת בִּרְעָדָה מִיהוּ זֶה, הַחוֹמֵק בְּסִלְסוּל מִתְהַבֵּל לְמֶרְכַּז הַחֶדֶר? הָיִיתִי בַּת-קוֹל וְכָעֵת אֲנִי בַּת-שֵׁמַע מֵעָפָר בָּאתִי וְאֶל אֲוִיר אָשׁוּב אֱחֹז בִּתְנוּעָתִי, קְטֹף אֶת מַבָּטִי הַצָּף שָׁמַעְתִּי צְלִיל רְקִיעָה נִטְרֶקֶת, מִתְהַפֶּכֶת בַּמֶּרְחָב אֲנִי פְּרוּצָה לְכָל רוּחַ וְאַתָּה, קוֹל-אָדָם, רָתוּם בְּרֶשֶׁת תַּאֲווֹת נוֹשֵׁף הֵד פִּכְפּוּךְ מִתְפַּצֵּל לְחֵרוּתוֹ, אֱחֹז בְּחֵרוּתִי. קְטֹף אֶת רַחַשׁ פַּרְסוֹתַי הַנְּמוֹגוֹת בִּשְׁאוֹן גַּלֵּיהֶן שְׁאוֹן הָאֲוִיר הַנִּקְבָּץ לְחָטְפֵנִי לְחֶנֶק שִׂפְתוֹתָיו.