אלשיר / טוביה ריבנר

אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתָּ שִׁיר וְהַמִּלִּים מָצְאוּ אֶת מְקוֹמָן אֵינָן לֹא קוֹלָנִיּוֹת מִדַּי וְלֹא חֲרִישִׁיּוֹת מִדַּי אִתָּהּ חָשׁ כִּי פָּג אֵיזֶה לָחַץ, כִּי פָּרַקְתָּ עוֹל וְנוֹשֵׁם לִרְוָחָה. לֹא תָּמִיד. לִפְעָמִים הַמִּלִּים קָמוֹת עָלֶיךָ שָׁבוֹת וְנִכְנָסוֹת בְּךָ בְּלִי עֶדְנָה יְתֵרָה גּוֹרְמוֹת לְךָ לִכְאֹב אֶת הַכְּאֵב שֶׁהִדְמַמְתָּ עַל הַנְּיָר נִדְחָקוֹת, נִדְחָסוֹת, נֶאֱסָפוֹת אֶל עַצְמָן הוֹפְכוֹת לְמֵעֵין חוֹר שָׁחֹר בְּדִמְמַת מָוֶת. כָּתַבְתָּ עָשָׁן? עָשָׁן מוֹחֵק עָשָׁן. כָּתַבְתָּ אֵפֶר? אֵפֶר מְכַסֶּה עַל אֵפֶר. כָּתַבְתָּ רַכֶּבֶת? רַכֶּבֶת נִכְנֶסֶת בְּרַכֶּבֶת מְנַתֶּצֶת אוֹתָהּ בְּלִי קוֹל. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהַכְּתָב מִתְכַּוֵּץ תַּחְתָּם. יֵשׁ שִׁיר שֶׁאֵינֶנּוּ שִׁיר.