בלילה בהיר / יאיר הוּרביץ

הָרְתָה הָאֲדָמָה וּבַחַלּוֹנוֹת
צִפֳּרִים נוֹשְׁבוֹת
מַרְעִידוֹת בֶּעָלִים אֶת מַסְעֵי תוּגָתָן. בִּמְעוֹנִי
צִפּוֹר מְקוֹשֶׁשֶׁת זְרָדִים מִקַּרְקַע מֵת,
מֵחַיָּה
לְהָחֵם בְּכֵלִים רְדוּמִים
אֶת הַנּוֹצָה וְהַמַּיִם. עַכְשָׁו בַּגַּנִּים,
קְרֵבָה אֶל לֵיְלָהּ,
אֶל הַדָּגִים הַמְּשִׂיחִים חֶרֶשׁ בְּמַחֲבוֹאָם וּבְעֵינֵיהֶם הַכּוֹכָב, חוֹלֶמֶת
עַל שְׁעָרִים סְגֻלִּים וּמִכְּנָפֶיהָ
רְסִיסֵי שַׁחֲרִית אוֹצְרִים שְׁמָשׁוֹת, נוֹגְהִים
אֶל אֲבָנִים שְׁבוּרוֹת.

אַט-אַט רוּחוֹת הַשִּׁכְחָה.
שַׁלֶּכֶת מְנַמְנֶמֶת בִּקְצוֹת הַצִּפֳּרִים.

צִפּוֹר, הַמַּגְבִּיהָה מְאוֹרָהּ רְקִיעֶיהָ, סוֹכֶכֶת
חֹם צַח עֲלֵי-אוֹר
פְּרִי חָגָה הַנִּדְלָק חַכְלִיל בְּמִקְוֵהוּ
מֵחֶשְׁכַת הַזֶּרַע. אֲנִי חוֹלֵם
אֶת הָאֶבֶן הַשְּׁבוּרָה קָמָה תַּחַת מַיִם,
אֲנִי רוֹאֶה אֶת חֲלוּקֵי הַפְּלָגִים
בְּלַיְלָה בָּהִיר.

סַלוִיוֹן, 1966