לאהבתי, כשתשכים / יאיר הוּרביץ

שָׁקֵט שָׁקֵט הָעֶרֶב עוֹבֵר
בָּעֵץ וּבַלֵּב. הָאֲדָמָה
פָּנִים מַפְקִירָה לְבִרְכַּת שָׁמַיִם וְהָרוּחַ
בְּהָפִיחוֹ צִנָּה יְפַזֵּר
אֶת הַקֶּסֶם הַמַּאֲפִיר בַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת וִיבַשֵּׂר
לִזְרָעִים מְיַחֲלִים אֶת בּוֹא
הַמַּיִם בְּשָׁרָשִׁים צְמֵאִים. שָׁקֵט

שָׁקֵט בְּאַהֲבָתִי. שׁוּבִי
שׁוּבִי לְקִסְמֵךְ אָהֲבָתִי, שׁוּבִי
נְסוּכָה פְּנֵי מַלְאָכִים, פְּנֵי מַלְאָכִים אַהֲבָה לִי,
נָחִים עַל אִיִּים מַלְאָכִים וְאוֹר
פְּרָחִים נִפְקַח מְהַלְּכִים, בְּעֶדְנָתָם שָׁטִים
עַל יָמִים, נֶעְלָמִים,
וְרַק הַלֵּב בּוֹדֶה קִנְאָתָם בַּמַּלְאָכִים הַנָּחִים
עַל אִיִּים, בָּאִיִּים עֶרֶב

עוֹבֵר שָׁקֶט שָׁקֶט. הָאֲדָמָה,
פָּנִים מַפְקִירָה וּמַשַּׁב רוּחוֹת יְצַנֵּן בַּאֲוִיר צָלוּל לְאַהֲבָתִי,
כְּשֶׁתַּשְׁכִּים.



סַלוִיון, 1966