בוקר קשה / אורית גידלי

הָיָה לָנוּ בֹּקֶר קָשֶׁה, הָאוֹר לֹא הֵיטִיב אִתָּנוּ,
נִרְאֵיתִי פִּתְאוֹם שְׁמֵנָה, הֶעֱדַפְתִּי מִקְלַחַת לְבַד,
אַתָּה הִסְתַּדַּרְתָּ בַּחֶדֶר, לָבַשְׁתָּ חֻלְצָה לְבָנָה
שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁבָּהּ הִתְחַתַּנְתָּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה,
וְהַלַּיְלָה הִמְשִׁיךְ לִנְזֹל, גּוּשִׁים אֶל תּוֹךְ הַבֹּקֶר,
גּוֹן קוֹלִי כְּשֶׁדָּחַפְתִּי אוֹתְךָ: "לֹא עַכְשָׁו אֲנִי לֹא יְכוֹלָה"
וְאַתָּה הַסּוֹבֵב לְאַט, לֹא אוֹמֵר לִי מִלָּה, אֵיךְ
קָרָה שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בְּאֶר?ל צוֹעֵק "פּוּסִי, פּוּסִי, יַלְדָּה"
בֵּאֵר-שֶׁבַע, הָיִיתִי קְטַנָּה, חֻלְצָתוֹ הִתְמַלְּאָה
מִזֵּעָה כְּשֶׁהוּא רָץ אַחֲרֵי הַמְּכוֹנִית לְבַקֵּשׁ נְשִׁיקָה
מִמֶּנִּי, בְּעֶצֶם לָבַשׁ גּוּפִיָּה, אֲבָל מַה כְּבָר יַצִּיל הַדִּיּוּק
הוּא צָעַק " פּוּסִי, פּוּסִי, יַלְדָּה" זֶה מַה שֶּׁחָשׁוּב שֶׁתֵּדַע
הוּא צָעַק פּוּסִי פּוּסִי, יַלְדָּה.