עוֹד / גלעד מאירי

רוּחַ סְתָו קַלָּה
זָרְמָה מִתַּחַת לְיָדַי
נָשְׂאָה אוֹתִי
בֵּין עֲצֵי
אַרְגָּמָן וְעִנְבָּר לְמִפְתָּן
שַׁעַר מְקֻמָּר
לֹא מֻכָּר. אֲנִי
כְּבָר לֹא חוֹשֵׁב
מִתְקָרֵב
שׁוֹאֵל שָׁלוֹם אֲבָל
אַף אֶחָד לֹא בָּא
לְהַקְבִּיל אֶת פָּנַי.
וּבְכָל זֹאת
נִכְנַסְתִּי.
בָּרָק לֹא הִכָּה בְּרַקָּתִי. נוּ,
וְעַכְשָׁו מָה,
אֲנִי נִמְצָא בַּמָּקוֹם,
הַמָּקוֹם,
מַמָּשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁזֶּה קוֹרֶה:
מִישׁוֹר שָׁמַיִם אָרֹךְ תְּכֵלֶת וָרֹד
רוּחַ רַכָּה
וְשֶׁקֶט
נָעִים אֲבָל
זֶהוּ זֶה
מִחוּץ לְזֶה
מָה
עוֹד