* / ט. כרמי

כֻּלָּם אוֹמְרִים שִׁירָה: חוֹשְׁבִים דָּבָר אֶחָד, וְאוֹמְרִים דָּבָר שֵׁנִי; אוֹמְרִים דָּבָר אֶחָד וְחוֹשְׁבִים. נוֹף הַחֹרֶף מָלֵא שְׁעוֹנִים. אָדָם לוֹבֵשׁ אֶת חִיּוּכוֹ כְּמוֹ מְעִיל. אַל תִּסְתַּכֵּל בַּבִּטְנָה. הָרַעַשׁ הוּא שַׁעַר. הַפַּחַד הוּא דָּחַף. הַנֶּפֶץ הוּא צוֹפֵן. אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כּוֹפֶה אֶת הִפּוּכוֹ. דִּקְדּוּק שֶׁל מוֹרָאִים. הַכְּלָלִים - פִּתְאוֹמִיִּים מְאֹד וְקָשֶׁה לְדַבֵּר. דָּבָר אֶחָד בָּרוּר: כֻּלָּם מְשַׂחֲקִים. וְדָבָר אַחֵר: אַתָּה לֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. מתוך המחזור "דבר אחר" מהספר שירים: מבחר 1951 - 1994, דביר, 1994.